מנות הלוי על אסתר 10 פרקים

מנות הלוי על אסתר ה׳:א׳

« מנות הלוי על אסתר ד׳:י״ז מנות הלוי על אסתר ה׳:ב׳ »

1 יומא פתח ↗

שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״, ״בֵּיתוֹ״ — זוֹ אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה הָיוּ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מִבֵּיתוֹ לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וְלִשְׁכַּת בֵּית הָאֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ לִשְׁכַּת בֵּית הָאֶבֶן — שֶׁכׇּל מַעֲשֶׂיהָ בִּכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, וּבִכְלֵי אֲדָמָה. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דִּטְבוּל יוֹם כָּשֵׁר בַּפָּרָה, דִּתְנַן: מְטַמְּאִין הָיוּ הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ, לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל צַדּוּקִין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: בִּמְעוֹרְבֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית. תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן: כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, וּכְלֵי אֲדָמָה — דְּלָא לִיקַבְּלוּ טוּמְאָה, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיזַלְזְלוּ בַּהּ. מַאי שְׁנָא צָפוֹנָה מִזְרָחָה? כֵּיוָן דְּחַטָּאת הִיא, וְחַטָּאת טְעוּנָה צָפוֹנָה. וּכְתִיב בָּהּ: ״אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ — תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן לִשְׁכָּה צָפוֹנָה מִזְרָחָה, כִּי הֵיכִי דְּלֶהֱוֵי לַהּ הֶיכֵּירָא. מַאי ״בִּירָה״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מָקוֹם הָיָה בְּהַר הַבַּיִת וּ״בִירָה״ שְׁמוֹ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כׇּל הַמִּקְדָּשׁ כּוּלּוֹ קָרוּי ״בִּירָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי״. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״. ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂי פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂי יוֹם הַכִּפּוּרִים. בִּשְׁלָמָא, כּוּלֵּיהּ קְרָא בְּפָרָה לֹא מִתּוֹקַם — ״לְכַפֵּר״ כְּתִיב, וּפָרָה לָאו בַּת כַּפָּרָה הִיא. אֶלָּא, אֵימָא כּוּלֵּיהּ קְרָא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּתִיב! אָמְרִי: יָלֵיף ״צִוָּה״ ״צִוָּה״. כְּתִיב הָכָא: ״צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לֵאמֹר״. מָה לְהַלָּן פָּרָה, אַף כָּאן פָּרָה. וּמָה כָּאן פְּרִישָׁה, אַף לְהַלָּן פְּרִישָׁה. וְאֵימָא, ״צִוָּה״ ״צִוָּה״ דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה״? דָּנִין ״צִוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה מִ״צִּוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה, וְאֵין דָּנִין ״צִוָּה״ דִּלְאַחַר עֲשִׂיָּה מִ״צִּוָּה״ דְּלִפְנֵי עֲשִׂיָּה. וְאֵימָא ״צִוָּה״ דְּקׇרְבָּנוֹת, דִּכְתִיב: ״בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? דָּנִין ״צִוָּה״ מִ״צִּוָּה״ וְאֵין דָּנִין ״צַוֹּתוֹ״ מִ״צִּוָּה״. וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״, זוֹ הִיא ״שִׁיבָה״, זוֹ הִיא ״בִּיאָה״! הָנֵי מִילֵּי, הֵיכָא דְּלֵיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ. אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא דְּדָמֵי לֵיהּ — מִדְּדָמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן. ״לְכַפֵּר״ אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאֵימָא כַּפָּרָה דְּקׇרְבָּנוֹת! מִי יָדְעִינַן הֵי כֹּהֵן מִתְרְמֵי, דְּבָעֵי לֵיהּ פְּרִישָׁה? אָמְרִי, אַלְּמָה לָא?! נִיבְעֵי לֵיהּ פְּרִישָׁה לְכוּלֵּיהּ מִשְׁמֶרֶת בֵּית אָב! דָּנִין דָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן מִדָּבָר שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן, לְאַפּוֹקֵי קׇרְבָּנוֹת, דְּכׇל יוֹמָא אִיתַנְהוּ. וְאֵימָא רְגָלִים! דָּנִין דָּבָר שֶׁנּוֹהֵג פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה מִדָּבָר הַנּוֹהֵג פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, לְאַפּוֹקֵי רְגָלִים, דְּלָאו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה נִינְהוּ. וְאֵימָא רֶגֶל אֶחָד! וְכִי תֵּימָא: לָא יָדְעִינַן הֵי מִינַּיְיהוּ, אִי חַג הַמַּצּוֹת, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה, אִי חַג הַסּוּכּוֹת, הוֹאִיל וּמְרוּבָּה מִצְוָתוֹ! אֶלָּא: דָּנִין פְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד, מִפְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד. וְאֵין דָּנִין פְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְשִׁבְעָה, מִפְּרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד. וְאֵימָא שְׁמִינִי, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! דָּנִין דָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו מִדָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו, וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לְפָנָיו מִדָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו. וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? הַשְׁתָּא דָּבָר שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה לְפָנָיו בָּעֵי פְּרִישָׁה, דָּבָר שֶׁיֵּשׁ קְדוּשָּׁה לְפָנָיו — לָא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: לָא, ״הַזֶּה״ כְּתִיב: כָּזֶה. רַב אָשֵׁי אָמַר: מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּעִיקַּר רֶגֶל לָא בָּעֵי פְּרִישָׁה, טָפֵל דִּידֵיהּ בָּעֵי פְּרִישָׁה? וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב. אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים! אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ. וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, ״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל צִבּוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, וַ״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בֵּין ״קַח לְךָ״, בֵּין ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״קַח לְךָ״ — כִּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם. אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, הָא כֵּיצַד? כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם! עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא וַעֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא. קִיחוֹת דְּעָלְמָא — ״קַח לְךָ סַמִּים״. עֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא — ״עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף״. אֲבָל הָנָךְ פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דְּמִשֶּׁלְּךָ הוּא. בְּמִלּוּאִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ הוּא. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְגוֹ׳ ... וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: הַאי ״לוֹ״ — מִשֶּׁלּוֹ הוּא. רַב אָשֵׁי אָמַר: דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה מִפַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה, לְאַפּוֹקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲצֶרֶת — דְּתַרְוַיְיהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ. רָבִינָא אָמַר: דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, לְאַפּוֹקֵי כּוּלְּהוּ קוּשְׁיָיתִין — דְּלָאו עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִינְהוּ. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא: דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה, לְאַפּוֹקֵי הָנֵי — דְּלָאו תְּחִלָּה נִינְהוּ. מַאי תְּחִלָּה? אִילֵּימָא תְּחִלָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל — הַיְינוּ קַמַּיְיתָא. אֶלָּא, עֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתְנֵי תַּרְתֵּי. רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא: ״לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתְנֵי תַּרְתֵּי: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא? וְהָא אֲנַן תְּנַן: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה! מַעֲלָה בְּעָלְמָא. וְהָא אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״, ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים! הָהוּא דְּרַבֵּיהּ. דְּכִי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: מֵהֵיכָא קָא יָלְפַתְּ לַהּ — מִמִּלּוּאִים, אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, אַף הָכָא נָמֵי — כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן. וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: ״וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר״, וְלָא קָתָנֵי ״מַפְרִישִׁין״! וְכִי תֵּימָא: מַאי ״מַתְקִינִין״ — ״מַפְרִישִׁין״, לִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַתְקִינִין״, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַפְרִישִׁין״. אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ? אָמַר: מִסִּינַי, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מַאי ״שֵׁשֶׁת יָמִים״? זֶה בָּנָה אָב: שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה. וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הִיא, דְּחָיֵישׁ לְטוּמְאַת בֵּיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: בִּשְׁלָמָא לְדִידִי דְּיָלֵיפְנָא מִמִּלּוּאִים, הַיְינוּ דְּתַנְיָא: זֶה וְזֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, דַּהֲוַאי נָמֵי הַזָּאָה בְּמִלּוּאִים. אֶלָּא לְדִידָךְ דְּיָלְפַתְּ מִסִּינַי, הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי? אֲמַר לֵיהּ: וּלְטַעְמָיךְ מִי נִיחָא? בְּמִלּוּאִים דָּם, הָכָא מַיִם! הָא לָא קַשְׁיָא, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם. אֶלָּא לְדִידָךְ, הַזָּאָה בְּסִינַי מִי הֲוַאי? אֲמַר לֵיהּ: מַעֲלָה בְּעָלְמָא. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ״, בְּמַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן, מַאי הִיא — בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים. וּמָה אָמוּר בְּעִנְיָן דְּמִלּוּאִים — אַהֲרֹן פֵּירַשׁ שִׁבְעָה וְשִׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד, וּמֹשֶׁה מָסַר לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה. וְאַף לְדוֹרוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵשׁ שִׁבְעָה וּמְשַׁמֵּשׁ יוֹם אֶחָד, וּשְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִתַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה — לְאַפּוֹקֵי צַדּוּקִין, מוֹסְרִין לוֹ כׇּל שִׁבְעָה כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בָּעֲבוֹדָה. מִכָּאן אָמְרוּ: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. וּכְשֵׁם שֶׁמַּפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל, כָּךְ מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה צָפוֹנָה מִזְרָחָה. וְאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם. וְאִם תֹּאמַר: בְּמִלּוּאִים דָּם, הָכָא מַיִם, אָמַרְתָּ: נִכְנְסוּ מַיִם תַּחַת דָּם. וְאוֹמֵר ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״. ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהַאי ״בְּזֹאת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ, בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה! אָמְרִי: אִי לְקׇרְבָּן לְחוֹדֵיהּ, לֵימָא קְרָא ״בְּזֶה״ אוֹ ״בְּאֵלֶּה״, מַאי ״בָּזֹאת״ — שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. מַאי ״וְאוֹמֵר״? וְכִי תֵּימָא: יוֹם הַכִּפּוּרִים קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמִלּוּאִים אֲבָל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּעָלְמָא לָא. אִי נָמֵי: כֹּהֵן גָּדוֹל קַמָּא הוּא דְּבָעֵי פְּרִישָׁה, אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּעָלְמָא לָא, תָּא שְׁמַע: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה וְכוּ׳״. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: מֹשֶׁה עָלָה בֶּעָנָן, וְנִתְכַּסָּה בֶּעָנָן, וְנִתְקַדֵּשׁ בֶּעָנָן, כְּדֵי לְקַבֵּל תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בִּקְדוּשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי״ — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה לְאַרְבָּעִים יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳״ — מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ. ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן״, לָהָר. ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ — מֹשֶׁה וְכׇל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַחְלֹק כָּבוֹד לְמֹשֶׁה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְמָרֵק אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁבְּמֵעָיו, לְשׂוּמוֹ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְאַיֵּים עָלָיו, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה נִיתֶּנֶת בְּאֵימָה, בִּרְתֵת וּבְזִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עִבְדוּ אֶת ה׳ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה״. מַאי ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״? אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה אָמַר רַב: בִּמְקוֹם גִּילָה שָׁם תְּהֵא רְעָדָה. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי עֲקִיבָא? בִּפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי, דְּתַנְיָא: בְּשִׁשָּׁה בַּחוֹדֶשׁ נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשִׁבְעָה בּוֹ. מַאן דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה: בְּשִׁשָּׁה נִיתְּנָה, וּבְשִׁבְעָה עָלָה דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״. מַאן דְּאָמַר בְּשִׁבְעָה: בְּשִׁבְעָה נִיתְּנָה, וּבְשִׁבְעָה עָלָה, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סָבַר לַהּ כְּתַנָּא קַמָּא, דְּאָמַר בְּשִׁשָּׁה בַּחוֹדֶשׁ נִיתְּנָה תּוֹרָה, הִלְכָּךְ זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה אַחַר עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים״ — לְמֹשֶׁה, ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ — לְקַבּוֹלֵי שְׁאָר תּוֹרָה. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳״ מֵרֹאשׁ חוֹדֶשׁ, ״וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן לָהָר וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְקַבּוֹלֵי עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, הָא קַבִּילוּ לְהוּ מִשִּׁשָּׁה, וְהָא אִסְתַּלַּק עָנָן מִשִּׁשָּׁה! וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: בְּשִׁבְעָה בַּחֹדֶשׁ נִיתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל. בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי עֲקִיבָא, הַיְינוּ דְּמַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת: עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה דְּסִיוָן, וְשִׁיתְּסַר דְּתַמּוּז, מָלוּ לְהוּ אַרְבְּעִין יוֹמִין דַּהֲוָה בָּהָר, וּבְשִׁבְסַר בְּתַמּוּז נְחֵית וַאֲתָא וְתַבְרִינְהוּ לְלוּחוֹת. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: שִׁשָּׁה דִפְרִישָׁה וְאַרְבְּעִין דְּהַר, עַד עֶשְׂרִין וּתְלָת בְּתַמּוּז לָא אִתַּבּוּר לוּחוֹת! אָמַר לְךָ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: אַרְבְּעִין דְּהַר בַּהֲדֵי שִׁשָּׁה דִפְרִישָׁה. אָמַר מָר: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ — מֹשֶׁה וְכׇל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין, מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר. דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״ — מֹשֶׁה וְכׇל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין, וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד לְמֹשֶׁה. מֵיתִיבִי: ״קוֹל לוֹ״, ״קוֹל אֵלָיו״ — מֹשֶׁה שָׁמַע וְכׇל יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּסִינַי, הָא — בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְאִי בָּעֵית אֵימָא, לָא קַשְׁיָא: הָא — בִּקְרִיאָה, הָא — בְּדִבּוּר. רַבִּי זְרִיקָא רָמֵי קְרָאֵי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זְרִיקָא: רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי, כְּתִיב: ״וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן״, וּכְתִיב: ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן״! מְלַמֵּד שֶׁתְּפָסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וֶהֱבִיאוֹ בֶּעָנָן. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: נֶאֱמַר כָּאן ״בְּתוֹךְ״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״בְּתוֹךְ״ — ״וְיָבוֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם״. מָה לְהַלָּן שְׁבִיל, דִּכְתִיב: ״וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה״, אַף כָּאן שְׁבִיל. ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר״, לָמָּה הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִיבּוּר? לִימְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרֵהוּ. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לֹא יֹאמַר אָדָם דָּבָר לַחֲבֵירוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרֵהוּ. ״לֵאמֹר״, אָמַר רַבִּי מוּסְיָא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי מַסְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מוּסְיָא רַבָּה: מִנַּיִין לָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵירוֹ שֶׁהוּא בְּבַל יֹאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ: לֵךְ אֱמוֹר — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר״. מִכְלָל דְּתַרְוַויְיהוּ סְבִירָא לְהוּ מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן. דְּאִיתְּמַר: מִלּוּאִים, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא, חַד אָמַר: כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, וְחַד אָמַר: דָּבָר הַמְעַכֵּב לְדוֹרוֹת — מְעַכֵּב בָּהֶן, שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת — אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן. מִדְּקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, וְלָא קָא מַהְדַּר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. תִּסְתַּיֵּים. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב יוֹסֵף: סְמִיכָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן — סְמִיכָה מְעַכְּבָא, לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן — סְמִיכָה לָא מְעַכְּבָא. וּלְדוֹרוֹת מְנָא לַן דְּלָא מְעַכְּבָא? דְּתַנְיָא: ״וְסָמַךְ״ ״וְנִרְצָה״. וְכִי סְמִיכָה מְכַפֶּרֶת? וַהֲלֹא אֵין כַּפָּרָה אֶלָּא בְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״! וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְסָמַךְ״ ״וְנִרְצָה״? שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ לִסְמִיכָה שְׁיָרֵי מִצְוָה — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ לֹא כִּפֵּר, וְכִפֵּר! רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: תְּנוּפָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן — מְעַכְּבָא. וּלְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן — לָא מְעַכְּבָא. וּלְדוֹרוֹת מְנָא לַן דְּלָא מְעַכְּבָא? דְּתַנְיָא: ״לִתְנוּפָה לְכַפֵּר״. וְכִי תְּנוּפָה מְכַפֶּרֶת? וַהֲלֹא אֵין כַּפָּרָה אֶלָּא בְּדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר״! וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לִתְנוּפָה לְכַפֵּר״? שֶׁאִם עֲשָׂאָהּ לִתְנוּפָה שְׁיָרֵי מִצְוָה — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ לֹא כִּפֵּר, וְכִפֵּר. רַב פָּפָּא אָמַר: פְּרִישַׁת שִׁבְעָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן — מְעַכְּבָא. לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵינוֹ מְעַכֵּב בָּהֶן — לָא מְעַכְּבָא. וּלְדוֹרוֹת מְנָא לַן דְּלָא מְעַכְּבָא? מִדְּקָא תָנֵי ״מַתְקִינִין״, וְלָא קָתָנֵי ״מַפְרִישִׁין״. רָבִינָא אָמַר: רִיבּוּי שִׁבְעָה וּמְשִׁיחָה שִׁבְעָה, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן — מְעַכְּבָא. לְמַאן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מְעַכֵּב לְדוֹרוֹת אֵין מְעַכֵּב בָּהֶן — לָא מְעַכְּבָא. וּלְדוֹרוֹת מְנָא לַן דְּלָא מְעַכְּבָא? דְּתַנְיָא: ״וְכִפֵּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו״, אֵין לִי אֶלָּא נִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה. נִתְרַבָּה שִׁבְעָה וְנִמְשַׁח יוֹם אֶחָד, נִתְרַבָּה יוֹם אֶחָד וְנִמְשַׁח שִׁבְעָה מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יִמְשַׁח אוֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ״ — מִכׇּל מָקוֹם. אַשְׁכְּחַן רִיבּוּי שִׁבְעָה לְכַתְּחִלָּה, מְשִׁיחָה שִׁבְעָה לְכַתְּחִלָּה מְנָא לַן? אִיבָּעֵית אֵימָא מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטַהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּאָמַר קְרָא: ״וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו לְמׇשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם״, אִיתַּקַּשׁ מְשִׁיחָה לְרִיבּוּי: מָה רִיבּוּי שִׁבְעָה, אַף מְשִׁיחָה שִׁבְעָה. מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב? אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא, אָמַר קְרָא: ״וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה״. ״כָּכָה״ עִיכּוּבָא הוּא. תִּינַח כֹּל מִילְּתָא דִּכְתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא. מִילְּתָא דְּלָא כְּתִיבָא בְּהַאי עִנְיָנָא מְנָא לַן? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: יָלֵיף ״פֶּתַח״ ״פֶּתַח״. רַב מְשַׁרְשְׁיָא אָמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה׳״ — עִכּוּבָא. רַב אָשֵׁי אָמַר: ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״ — עִכּוּבָא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״, ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״. ״כִּי כֵן צֻוֵּיתִי״ — בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ. ״כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי״ — בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶם. ״כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ — וְלֹא מֵאֵלַי אֲנִי אוֹמֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא: מִכְנָסַיִם אֵין כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן״ — לְהָבִיא הַמִּכְנָסַיִם וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. בִּשְׁלָמָא מִכְנָסַיִם כְּתִיבִי בְּעִנְיָנָא דִבְגָדִים, אֶלָּא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מְנָא לַן? אָתְיָא ״זֶה״ ״זֶה״ מִ״וְּזֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ עֲשִׂירִית הָאֵיפָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מִנַּיִין שֶׁאַף מִקְרָא פָּרָשָׁה מְעַכֵּב, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ — אֲפִילּוּ דִּיבּוּר מְעַכֵּב. כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן? כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן?! מַאי דַהֲוָה הֲוָה! אֶלָּא: כֵּיצַד מַלְבִּישָׁן לֶעָתִיד לָבוֹא? לֶעָתִיד לָבוֹא נָמֵי, לִכְשֶׁיָּבוֹאוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּמֹשֶׁה עִמָּהֶם! אֶלָּא: כֵּיצַד הִלְבִּישָׁן לְמִיסְבַּר קְרָאֵי. פְּלִיגִי בָּהּ בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר: אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, וְחַד אָמַר: אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת. אָמַר אַבָּיֵי: בְּכֻתּוֹנֶת וּמִצְנֶפֶת כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו. דְּבֵין בְּצַוּוֹאָה וּבֵין בַּעֲשִׂיָּה אַהֲרֹן קָדֵים. כִּי פְּלִיגִי בְּאַבְנֵט. מַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, דִּכְתִיב: ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ בָּאַבְנֵט״, וַהֲדַר כְּתִיב: ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם אַבְנֵט״. וּמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת, דִּכְתִיב: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם״. וּלְמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וּבָנָיו בְּבַת אַחַת, הָכְתִיב: ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ בְּאַבְנֵט״ וַהֲדַר כְּתִיב: ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם אַבְנֵט״! אָמַר לָךְ: הַהוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וּלְמַאן דְּאָמַר אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו, וְהָכְתִיב: ״וְחָגַרְתָּ אוֹתָם אַבְנֵט״! אָמַר לָךְ: הַהוּא קָא מַשְׁמַע לַן, אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתוֹ אַבְנֵט״ ״וַיַּחְגּוֹר אוֹתָם״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ אַהֲרֹן וְאַחַר כָּךְ בָּנָיו. וּבְבַת אַחַת מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? לָא צְרִיכָא, דְּאַקְדֵּים. מַפְרִישִׁין כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוּ׳. לָמָּה מַפְרִישִׁין? לָמָּה מַפְרִישִׁין?! כִּדְקָאָמְרִינַן, אִי לְרַבִּי יוֹחָנָן כִּדְאִית לֵיהּ, אִי לְרֵישׁ לָקִישׁ כִּדְאִית לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: מִבֵּיתוֹ לָמָּה פֵּירַשׁ? תַּנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אִשְׁתּוֹ סָפֵק נִדָּה וְיָבֹא עָלֶיהָ. אַטּוּ בְּרַשִּׁיעֵי עָסְקִינַן? אֶלָּא: שֶׁמָּא יָבֹא עַל אִשְׁתּוֹ וְתִמָּצֵא סָפֵק נִדָּה. אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא: כְּמַאן — כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: נִדָּה מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. דְּאִי רַבָּנַן, הָא אָמְרִי: אֵין נִדָּה מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ. אֲמַר לְהוּ רַב חִסְדָּא: אֲפִילּוּ תֵּימְרוּ רַבָּנַן, עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא בְּאַחַר אַחַר, אֲבָל בְּחַד אַחַר — מוֹדוּ לֵיהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא: שְׁמַע מִינַּהּ בּוֹעֵל נִדָּה אֵינוֹ כְּנִדָּה, וְטוֹבֵל בַּיּוֹם. דְּאִי אָמְרַתְּ בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה, אֵימַת טָבֵיל — בְּלֵילְיָא. לִמְחַר הֵיכִי עָבֵיד עֲבוֹדָה? וְהָא בָּעֵי הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בּוֹעֵל נִדָּה אֵינוֹ כְּנִדָּה. רַב שִׁימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה, דְּמַפְרְשִׁינַן לֵיהּ שָׁעָה אַחַת סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. מֵיתִיבִי: כׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טְבִילָתָן בַּיּוֹם, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה. נִדָּה אִין, בּוֹעֵל נִדָּה לָא! נִדָּה וְכׇל דְּאָתֵי מֵרִבּוּיָיא. מֵיתִיבִי: בַּעַל קֶרִי כְּמַגַּע שֶׁרֶץ, בּוֹעֵל נִדָּה כִּטְמֵא מֵת. מַאי לָאו לִטְבִילָה? לֹא, לְטוּמְאָתָן. טוּמְאָתָן?! בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ. הַאי טוּמְאַת שִׁבְעָה כְּתִיב בֵּיהּ, וְהַאי טוּמְאַת שִׁבְעָה כְּתִיב בֵּיהּ, אֶלָּא לָאו, לִטְבִילָתָן! לָא, לְעוֹלָם לְטוּמְאָתָן, סֵיפָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ: אֶלָּא שֶׁחָמוּר מִמֶּנּוּ בּוֹעֵל נִדָּה, שֶׁמְּטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בְּטוּמְאָה קַלָּה, לְטַמֵּא אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין. תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְּצוֹרָע וְהַמְצוֹרַעַת וּבוֹעֵל נִדָּה וּטְמֵא מֵת טְבִילָתָן בַּיּוֹם, נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טְבִילָתָן בַּלַּיְלָה! תְּיוּבְתָּא. וְעַד שֶׁאַתָּה מַפְרִישׁוֹ מִטּוּמְאַת בֵּיתוֹ, הַפְרִישֵׁהוּ מִטּוּמְאַת הַמֵּת! אָמַר רַב תַּחְלִיפָא אֲבוּהּ דְּרַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זֹאת אוֹמֶרֶת: טוּמְאַת הַמֵּת הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר. רָבִינָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא טוּמְאַת הַמֵּת דְּחוּיָה הִיא בְּצִבּוּר. טוּמְאַת הַמֵּת לָא שְׁכִיחָא, טוּמְאַת בֵּיתוֹ שְׁכִיחָא. אִיתְּמַר, טוּמְאַת הַמֵּת, רַב נַחְמָן אָמַר: הוּתְּרָה הִיא בְּצִיבּוּר, וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר. הֵיכָא דְּאִיכָּא טְמֵאִין וּטְהוֹרִין בְּהָהוּא בֵּית אָב — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְהוֹרִין עָבְדִי, טְמֵאִין לָא עָבְדִי. כִּי פְּלִיגִי לְאַהְדּוֹרֵי וּלְאֵתוֹיֵי טְהוֹרִין מִבֵּית אָב אַחֲרִינָא. רַב נַחְמָן אָמַר: הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר, וְלָא מַהְדְּרִינַן. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר, וּמַהְדְּרִינַן. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ הֵיכָא דְּאִיכָּא טְהוֹרִין וּטְמֵאִין בְּהָהוּא בֵּית אָב פְּלִיג רַב נַחְמָן, וְאָמַר: עָבְדִי נָמֵי טְמֵאִין, דְּכֹל טוּמְאַת מֵת בְּצִיבּוּר רַחֲמָנָא שַׁרְיַיהּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דְּתַנְיָא: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב מִנְחַת הָעוֹמֶר וְנִטְמֵאת בְּיָדוֹ, אוֹמֵר וּמְבִיאִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הִיא, אוֹמְרִין לוֹ: הֱוֵי פִּקֵּחַ וּשְׁתוֹק. קָתָנֵי מִיהַת אוֹמֵר וּמְבִיאִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ! אָמַר רַב נַחְמָן: מוֹדֵינָא הֵיכָא דְּאִיכָּא שִׁירַיִים לַאֲכִילָה. מֵיתִיבִי: הָיָה מַקְרִיב מִנְחַת פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, וְנִטְמֵאת בְּיָדוֹ, אוֹמֵר וּמְבִיאִין אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הִיא, אוֹמְרִין לוֹ: הֱוֵי פִּקֵּחַ וּשְׁתוֹק. מַאי לָאו, פָּרִים אֵילִים וּכְבָשִׂים דְּחַג! אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן: לָא: פָּרִים — פַּר עֲבוֹדָה זָרָה, אַף עַל גַּב דְּצִיבּוּר הוּא, כֵּיוָן דְּלָא קְבִיעַ לֵיהּ זְמַן — מַהְדְּרִינַן. אֵילִים — בְּאֵילוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, דְּאַף עַל גַּב דִּקְבִיעַ לֵיהּ זְמַן, כֵּיוָן דְּיָחִיד הוּא — מְהַדְּרִינַן. כְּבָשִׂים — בְּכֶבֶשׂ הַבָּא עִם הָעוֹמֶר, דְּאִיכָּא שִׁירַיִים לַאֲכִילָה. מֵיתִיבִי: דָּם שֶׁנִּטְמָא וּזְרָקוֹ, בְּשׁוֹגֵג — הוּרְצָה, בְּמֵזִיד — לֹא הוּרְצָה. כִּי תַּנְיָא הָהִיא דְּיָחִיד. תָּא שְׁמַע: עַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה, עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ טוּמְאָה הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר — לְמָה לִי לְרַצּוֹיֵי? אָמַר לְךָ רַב נַחְמָן: כִּי קָתָנֵי ״הַצִּיץ מְרַצֶּה״ אַדְּיָחִיד. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּצִיבּוּר, בְּהָנָךְ דְּלָא קְבִיעַ לָהּ זְמַן. מֵיתִיבִי: ״וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים״, וְכִי אֵיזֶה עָוֹן הוּא נוֹשֵׂא? אִם עֲוֹן פִּיגּוּל — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״לֹא יֵרָצֶה״, וְאִם עֲוֹן נוֹתָר — הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: ״לֹא יֵחָשֵׁב״, הָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר. וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת! תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: צִיץ, בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — מְרַצֶּה. אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ — אֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ, וּמְרַצֶּה! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר. מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר. אָמַר אַבָּיֵי: בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה. כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא, רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״עַל מֵצַח ... וְנָשָׂא״, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר ״תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳״. מַאי ״תָּמִיד״? אִילֵּימָא: תָּמִיד עַל מִצְחוֹ, מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ?! מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא, וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם?! אֶלָּא: תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא. וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי, הָא כְּתִיב ״תָּמִיד״! הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ, כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה, קַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ: וּמָה צִיץ, שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא אַזְכָּרָה אַחַת, אָמְרָה תּוֹרָה: ״עַל מִצְחוֹ תָּמִיד״ — שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ. תְּפִילִּין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן אַזְכָּרוֹת הַרְבֵּה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר תָּמִיד מְרַצֶּה, וְהָא כְּתִיב ״עַל מִצְחוֹ וְנָשָׂא״! הָהוּא לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם הוּא דַּאֲתָא. וְרַבִּי יְהוּדָה לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵ״עַל מִצְחוֹ״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, תִּיפּוֹק לֵיהּ מֵ״עַל מִצְחוֹ״? אִין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא, ״עַל מִצְחוֹ וְנָשָׂא״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? אָמַר לָךְ: רָאוּי לַמֵּצַח מְרַצֶּה, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַמֵּצַח אֵינוֹ מְרַצֶּה. לְאַפּוֹקֵי נִשְׁבַּר הַצִּיץ, דְּלֹא מְרַצֶּה. וּלְרַבִּי יְהוּדָה, נִשְׁבַּר הַצִּיץ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״מֵּצַח״ ״מִצְחוֹ״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, ״מֵצַח״ ״מִצְחוֹ״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. נֵימָא הָנֵי תַּנָּאֵי כְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה מִכׇּל חַטָּאוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם — דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַזִּין עָלָיו אֶלָּא שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מַזִּין עָלָיו כׇּל שִׁבְעָה, כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מַזִּין עָלָיו אֶלָּא שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי. מַאי לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: טוּמְאָה הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר. וְתִסְבְּרָא? אִי סָבַר רַבִּי יוֹסֵי הֶיתֵּר הִיא בְּצִיבּוּר — הַזָּאָה כְּלָל לְמָה לִי? אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא הָנֵי תַּנָּאֵי סָבְרִי טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה? וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה — כּוֹרֵךְ עָלָיו גֶּמִי וְטוֹבֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹרֵד וְטוֹבֵל כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף. וְקַיְימָא לַן דְּבִטְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה קָא מִיפַּלְגִי, דְּתַנָּא קַמָּא סָבַר: לָא אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. אֶלָּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְהָנֵי תַּנָּאֵי אָמְרִינַן טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַקְּשִׁינַן הַזָּאָה לִטְבִילָה, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: לָא מַקְּשִׁינַן הַזָּאָה לִטְבִילָה. וְרַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים? אִי מַקֵּישׁ הַזָּאָה לִטְבִילָה — אֲפִילּוּ כֹּהֵן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים נָמֵי, אִי לָא מַקֵּישׁ הַזָּאָה לִטְבִילָה — אֲפִילּוּ כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה נָמֵי לָא! לְעוֹלָם לָא מַקֵּישׁ, וְכֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מַעֲלָה בְּעָלְמָא. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: אֵין בֵּין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה פְּרִישָׁתוֹ לִקְדוּשָּׁה וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ, וְזֶה פְּרִישָׁתוֹ לְטׇהֳרָה וְאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נוֹגְעִין בּוֹ. כְּמַאן — אוֹ רַבִּי מֵאִיר אוֹ רַבִּי יוֹסֵי. דְּאִי רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים — הָא אִיכָּא נָמֵי הָא. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בִּשְׁלָמָא רִאשׁוֹן — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שֵׁנִי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. שְׁלִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁלִישִׁי. חֲמִישִׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שִׁשִּׁי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. שְׁבִיעִי — שֶׁמָּא שְׁבִיעִי. אֶלָּא רְבִיעִי לְמָה לִי הַזָּאָה כְּלָל? לָא בִּשְׁלִישִׁי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי, וְלֹא בִּשְׁבִיעִי אִיכָּא לְסַפּוֹקֵי? וּלְטַעְמָיךְ, הַזָּאָה כׇּל שִׁבְעָה מִי אִיכָּא? וְהָא קַיְימָא לַן דְּהַזָּאָה שְׁבוּת וְאֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר — שִׁבְעָה לְבַר מִשַּׁבָּת, הָכָא נָמֵי — שִׁבְעָה לְבַר מֵרְבִיעִי. אָמַר רָבָא: הִלְכָּךְ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּלָא בְּדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא, אֶלָּא בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא תַּלְיָא מִילְּתָא — בִּתְלָתָא בְּתִשְׁרִי בָּעֵי לְאַפְרוֹשֵׁי, וְכׇל אֵימַת דְּמִתְרְמֵי תְּלָתָא בְּתִשְׁרִי מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ. אֲבָל כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, דִּבְדִידַן תַּלְיָא מִילְּתָא — מַפְרְשִׁינַן לֵיהּ בִּרְבִיעִי בְּשַׁבָּת, כִּי הֵיכִי דְּנִיתְרְמֵי רְבִיעִי שֶׁלּוֹ בְּשַׁבָּת. לְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. תַּנְיָא רַבִּי יְהוּדָה: וְכִי לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין הָיְתָה? וַהֲלֹא לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי הָיְתָה! אֶלָּא, בַּתְּחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת בָּלְווֹטֵי. וּמִתּוֹךְ שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו מָמוֹן לַכְּהוּנָּה, וּמַחֲלִיפִין אוֹתָהּ כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כְּפַרְהֶדְרִין הַלָּלוּ שֶׁמַּחְלִיפִין אוֹתָם כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. תְּנַן הָתָם: הַנַּחְתּוֹמִין — לֹא חִיְּיבוּ אוֹתָן חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה. בִּשְׁלָמָא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה לָא, דְּתַנְיָא: לְפִי שֶׁשָּׁלַח בְּכׇל גְּבוּלֵי יִשְׂרָאֵל, וְרָאָה שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין אֶלָּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה בִּלְבָד. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשַׂר עָנִי נָמֵי לָא, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, נַפְרְשׁוּ וְנַסְּקוּ וְנֵיכְלוּהּ בִּירוּשָׁלַיִם? אָמַר עוּלָּא: מִתּוֹךְ שֶׁפַּרְהֶדְרִין הַלָּלוּ חוֹבְטִין אוֹתָן כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וְאוֹמְרִים לָהֶן: מִכְרוּ בְּזוֹל! מִכְרוּ בְּזוֹל! לָא אַטְרְחוּנְהוּ רַבָּנַן. מַאי פַּרְהֶדְרִין? פּוּרְסֵי. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״, ״יִרְאַת ה׳ תּוֹסִיף יָמִים״ זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בּוֹ אֶלָּא שְׁמוֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, ״וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה״ זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, וּשְׁמוֹנִים שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל, עֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן פִּאָבִי, וְאָמְרִי לַהּ אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוֹם, מִכָּאן וְאֵילָךְ צֵא וַחֲשׁוֹב: כׇּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָּא: מִפְּנֵי מָה חָרְבָה שִׁילֹה — מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ בָּהּ שְׁנֵי דְבָרִים: גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּבִזְיוֹן קֳדָשִׁים. גִּלּוּי עֲרָיוֹת דִּכְתִיב: ״וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכׇל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצּוֹבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹמֵר בְּנֵי עֵלִי חָטְאוּ אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה, מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁהוּ אֶת קִינֵּיהֶן, מִיהָא מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ שְׁכָבוּם. בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים, דִּכְתִיב: ״גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזּוֹבֵחַ תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן וְלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבוּשָּׁל כִּי אִם חָי. וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְאָמַר לוֹ כִּי עַתָּה תִתֵּן וְאִם לֹא לָקַחְתִּי בְחׇזְקָה. וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה׳ כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה׳״. מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב — מִפְּנֵי שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בּוֹ: עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב: ״כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ״. מַאי ״קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ״? אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: קָצַר מַצָּע זֶה מֵהִשְׂתָּרֵר עָלָיו שְׁנֵי רֵעִים כְּאֶחָד. ״וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: כִּי מָטֵי רַבִּי יוֹנָתָן לְהַאי קְרָא בָּכֵי, אֲמַר: מַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ ״כּוֹנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם״, נַעֲשֵׂית לוֹ מַסֵּכָה צָרָה? גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶן תְּעַכַּסְנָה״. ״יַעַן כִּי גָּבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן״ — שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת אֲרוּכָּה בְּצַד קְצָרָה. ״וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן״ — שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה. ״וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינַיִם״ — דַּהֲווֹ מָלְיָין כּוּחְלָא עֵינֵיהֶן. ״הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה״ — שֶׁהָיוּ מְהַלְּכוֹת עָקֵב בְּצַד גּוּדָל. ״וּבְרַגְלֵיהֶן תְּעַכַּסְנָה״ — אָמַר רַבִּי יִצְחָק: שֶׁהָיוּ מְבִיאוֹת מוֹר וַאֲפַרְסְמוֹן וּמַנִּיחוֹת בְּמִנְעֲלֵיהֶן, וּכְשֶׁמַּגִּיעוֹת אֵצֶל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹעֲטוֹת וּמַתִּיזוֹת עֲלֵיהֶן, וּמַכְנִיסִין בָּהֶן יֵצֶר הָרָע כְּאֶרֶס בְּכָעוּס. שְׁפִיכוּת דָּמִים, דִּכְתִיב: ״וְגַם דָּם נָקִי שָׁפַךְ מְנַשֶּׁה הַרְבֵּה מְאֹד עַד אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת יְרוּשָׁלִַם פֶּה לָפֶה״. אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רְשָׁעִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲתָאן לְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: ״רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשְׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסוֹמוּ וְעַל ה׳ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלֹא ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה״. לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַים עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר״. וּבְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לָא הֲוָה בֵּיהּ שִׂנְאַת חִנָּם? וְהָכְתִיב: ״מְגוּרֵי אֶל חֶרֶב הָיוּ אֶת עַמִּי לָכֵן סְפוֹק אֶל יָרֵךְ״, וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין זֶה עִם זֶה וְדוֹקְרִין זֶה אֶת זֶה בַּחֲרָבוֹת שֶׁבִּלְשׁוֹנָם. הַהִיא בִּנְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל הֲוַאי, דִּכְתִיב: ״זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם כִּי הִיא הָיְתָה בְעַמִּי״, וְתַנְיָא: ״זְעַק וְהֵילֵל בֶּן אָדָם״, יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הִיא בְּכׇל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל״. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: רִאשׁוֹנִים שֶׁנִּתְגַּלָּה עֲוֹנָם — נִתְגַּלָּה קִצָּם. אַחֲרוֹנִים שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה עֲוֹנָם — לֹא נִתְגַּלָּה קִצָּם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: טוֹבָה צִפּוֹרְנָן שֶׁל רִאשׁוֹנִים, מִכְּרֵיסוֹ שֶׁל אַחֲרוֹנִים. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: אַדְּרַבָּה אַחֲרוֹנִים עֲדִיפִי, אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת — קָא עָסְקִי בְּתוֹרָה. אֲמַר לֵיהּ: בִּירָה תּוֹכִיחַ, שֶׁחָזְרָה לָרִאשׁוֹנִים וְלֹא חָזְרָה לָאַחֲרוֹנִים. שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: רִאשׁוֹנִים גְּדוֹלִים, אוֹ אַחֲרוֹנִים גְּדוֹלִים? אָמַר לָהֶם: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּבִּירָה. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר לָהֶם: עֵידֵיכֶם בִּירָה, רֵישׁ לָקִישׁ הֲוֵי סָחֵי בְּיַרְדְּנָא אֲתָא רַבָּה בַּר בַּר חָנָה יְהַב לֵיהּ יְדָא. אֲמַר לֵיהּ: אֱלָהָא! סָנֵינָא לְכוּ — דִּכְתִיב: ״אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז״. אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כְּחוֹמָה וַעֲלִיתֶם כּוּלְּכֶם בִּימֵי עֶזְרָא — נִמְשַׁלְתֶּם כְּכֶסֶף שֶׁאֵין רָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ, עַכְשָׁיו שֶׁעֲלִיתֶם כִּדְלָתוֹת — נִמְשַׁלְתֶּם כְּאֶרֶז שֶׁהָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ. מַאי אֶרֶז? אָמַר עוּלָּא: סַסְמָגוֹר. מַאי סַסְמָגוֹר? אָמַר רַבִּי אַבָּא: בַּת קוֹל. כִּדְתַנְיָא: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וַעֲדַיִין הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת קוֹל. וְרֵישׁ לָקִישׁ, מִי מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה? וּמָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּמָרָא דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה, וְלָא הֲוָה מִשְׁתַּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ בַּהֲדֵיהּ, דְּמַאן דְּמִשְׁתַּעֵי רֵישׁ לָקִישׁ בַּהֲדֵיהּ בְּשׁוּקָא, יָהֲבוּ לֵיהּ עִיסְקָא בְּלָא סָהֲדֵי — בַּהֲדֵי רַבָּה בַּר בַּר חָנָה מִשְׁתַּעֵי?! אָמַר רַב פָּפָּא, שְׁדִי גַּבְרָא בֵּינַיְיהוּ: אוֹ רֵישׁ לָקִישׁ הֲוָה וּזְעֵירִי, אוֹ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ טַעְמָא, אִי נָמֵי סְלִיקוּ כּוּלְּהוּ בִּימֵי עֶזְרָא לָא הֲוָה שָׁרְיָא שְׁכִינָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, דִּכְתִיב: ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאׇהֳלֵי שֵׁם״, אַף עַל גַּב דְּ״יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת״ — אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאׇהֳלֵי שֵׁם. וּפָרְסָאֵי מְנָא לַן דְּמִיֶּפֶת קָאָתוּ, דִּכְתִיב: ״בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס״. גּוֹמֶר — זֶה גֶּרְמַמְיָא, מָגוֹג — זוֹ קַנְדִּיָּא, מָדַי — זוֹ מַקֵדוֹנְיָא, יָוָן — כְּמַשְׁמָעוֹ, תּוּבָל — זֶה בֵּית אוּנַיְיקִי, מֶשֶׁךְ — זוֹ מוּסְיָא, תִּירָס, פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי סִימַאי וְרַבָּנַן, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי סִימוֹן וְרַבָּנַן, חַד אָמַר: זוֹ בֵּית תְּרַיְיקִי, וְחַד אָמַר: זוֹ פָּרַס. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: תִּירָס — זוֹ פָּרַס. ״סַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא״, תָּנֵי רַב יוֹסֵף: סַקִּיסְתָּן גַּוָּיְיתָא וְסַקִּיסְתָּן בָּרַיְיתָא, בֵּין חֲדָא לַחֲדָא מְאָה פַּרְסֵי, וְהֶיקֵּפַהּ אַלְפָּא פַּרְסֵי. ״וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה״, בָּבֶל — כְּמַשְׁמְעָה, אֶרֶךְ — זֶה אוֹרִיכוּת, וְאַכַּד — זֶה בַּשְׁכַּר, כַּלְנֵה — זֶה נוּפַר נִינְפִי. ״מִן הָאָרֶץ הָהִיא יָצָא אַשּׁוּר״, תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אַשּׁוּר — זֶה סִילַק. ״וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחוֹבוֹת עִיר וְאֶת כָּלַח״, נִינְוֵה — כְּמַשְׁמָעוֹ, רְחוֹבוֹת עִיר — זוֹ פְּרָת דְּמֵישָׁן, כָּלַח — זוֹ פְּרָת דְּבוֹרְסִיף. ״וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִיא הָעִיר הַגְּדוֹלָה״, רֶסֶן — זֶה אַקְטִיסְפוֹן. ״הִיא הָעִיר הַגְּדוֹלָה״ — אֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אִם רֶסֶן הָעִיר הַגְּדוֹלָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים״, הֱוֵי אוֹמֵר: נִינְוֵה הִיא הָעִיר הַגְּדוֹלָה. ״וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק״, תָּנָא: אֲחִימַן — מְיוּמָּן שֶׁבָּאַחִים, שֵׁשַׁי — שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ כִּשְׁחִיתוֹת, תַּלְמַי — שֶׁמֵּשִׂים אֶת הָאָרֶץ תְּלָמִים תְּלָמִים. דָּבָר אַחֵר: אֲחִימַן בָּנָה עֲנָת, שֵׁשַׁי בָּנָה אָלוּשׁ, תַּלְמַי בָּנָה תַּלְבּוּשׁ. ״יְלִידֵי הָעֲנָק״ — שֶׁמַּעֲנִיקִין הַחַמָּה בְּקוֹמָתָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי: עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה׳ אֲשֶׁר יָעַץ עַל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב עַל יוֹשְׁבֵי תֵימָן אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם״. מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא: מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״צְעִירֵי הַצֹּאן״ פָּרַס הוּא — דִּכְתִיב: ״הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם הוּא מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס״. וְאֵימָא יָוָן, דִּכְתִיב: ״וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן״! כִּי סְלֵיק רַב חֲבִיבָא בַּר סוֹרְמַקִי, אַמְרַהּ קַמֵּיהּ דְּהָהוּא מֵרַבָּנַן, אֲמַר לֵיהּ: מַאן דְּלָא יָדַע פָּרוֹשֵׁי קְרָאֵי מוֹתֵיב תְּיוּבְתָּא לְרַבִּי?! מַאי ״צְעִירֵי הַצֹּאן״ — זוּטְרָא דַּאֲחוֹהִי. דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: תִּירָס — זֶה פָּרַס. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעַאי: עֲתִידָה רוֹמִי שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד פָּרַס, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן שֶׁבְּנָאוּהוּ בְּנֵי שֵׁם וְהֶחְרִיבוּהוּ כַּשְׂדִּיִּים — נָפְלוּ כַּשְׂדִּיִּים בְּיַד פָּרְסִיִּים. מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁבְּנָאוּהוּ פָּרְסִיִּים וְהֶחְרִיבוּהוּ רוֹמִיִּים — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּפְּלוּ רוֹמִיִּים בְּיַד פָּרְסִיִּים? אָמַר רַב: עֲתִידָה פָּרַס שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד רוֹמִי. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: בָּנוֹיֵי בְּיַד סָתוֹרֵי?! אֲמַר לְהוּ: אִין, גְּזֵירַת מֶלֶךְ הִיא. אִיכָּא דְאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ נָמֵי הָא קָא סָתְרִי בֵּי כְנִישְׁתָּא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: עֲתִידָה פָּרַס שֶׁתִּפּוֹל בְּיַד רוֹמִי, חֲדָא — דְּסָתְרִי בֵּי כְנִישְׁתָּא, וְעוֹד: גְּזֵירַת מֶלֶךְ הוּא שֶׁיִּפְּלוּ בּוֹנִין בְּיַד סוֹתְרִין. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּפְשׁוֹט מַלְכוּת רוֹמִי הָרְשָׁעָה בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַלְּשָׁכוֹת שֶׁהָיוּ בְּמִקְדָּשׁ לֹא הָיוּ לָהֶן מְזוּזָה, חוּץ מִלִּשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין, שֶׁהָיָה בָּהּ בֵּית דִּירָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא כַּמָּה לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ שֶׁהָיָה לָהֶן בֵּית דִּירָה, וְלֹא הָיָה לָהֶן מְזוּזָה? אֶלָּא לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין גְּזֵירָה הָיְתָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה: כׇּל בַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לִימוֹת הַחַמָּה וְלִימוֹת הַגְּשָׁמִים — אֵינוֹ בַּיִת. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָכְתִיב: ״וְהִכֵּיתִי אֶת בֵּית הַחוֹרֶף עַל בֵּית הַקָּיִץ״! אֲמַר לֵיהּ: ״בֵּית חוֹרֶף״ וּ״בֵית קַיִץ״ אִיקְּרִי, ״בַּיִת״ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: סוּכַּת הֶחָג בֶּחָג, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. וְתָנֵי עֲלַהּ: רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב בְּעֵירוּב וּבִמְזוּזָה וּבְמַעֲשֵׂר! וְכִי תֵּימָא מִדְּרַבָּנַן, בִּשְׁלָמָא עֵירוּב וּמְזוּזָה אִיכָּא לְמֵימַר מִדְּרַבָּנַן, אֶלָּא מַעֲשֵׂר, מִי אִיכָּא לְמֵימַר מִדְּרַבָּנַן? דִּילְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב. אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בְּשִׁבְעָה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמִיחַיְּיבָא. כִּי פְּלִיגִי בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבָּנַן סָבְרִי: גָּזְרִינַן שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אַטּוּ שִׁבְעָה, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: לָא גָּזְרִינַן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְהָא סוּכַּת הֶחָג בֶּחָג קָתָנֵי? אֶלָּא אָמַר רָבָא: בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּפְטוּרָה. כִּי פְּלִיגִי בְּשִׁבְעָה. וְסוּכָּה טַעְמָא לְחוּד, וְלִשְׁכָּה טַעְמָא לְחוּד. סוּכָּה טַעְמָא לְחוּד — רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן, וּמִיחַיְּיבָא בִּמְזוּזָה. וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאָמְרִי: סוּכָּה דִּירַת עֲרַאי בָּעֵינַן, וְלָא מִיחַיְּיבָא בִּמְזוּזָה. וְלִשְׁכָּה טַעְמָא לְחוּד, רַבָּנַן סָבְרִי: דִּירָה בְּעַל כׇּרְחָהּ שְׁמָהּ דִּירָה. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: דִּירָה בְּעַל כׇּרְחָהּ לֹא שְׁמָהּ דִּירָה, וּמִדְּרַבָּנַן הוּא דְּתַקִּינוּ לַהּ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: כֹּהֵן גָּדוֹל חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִין. מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם לֹא הָיָה לָהֶם מְזוּזָה, חוּץ מִשַּׁעַר נִיקָנוֹר, שֶׁלִּפְנִים מִמֶּנּוּ לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין. לֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא רַבִּי יְהוּדָה? דְּאִי רַבִּי יְהוּדָה, הִיא גּוּפַהּ גְּזֵירָה, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוּדָה, כּוּלַּהּ חֲדָא גְּזֵירָה הִיא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ — אֶחָד שַׁעֲרֵי בָתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵירוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי עֲיָירוֹת יֵשׁ בָּהֶן חוֹבַת מִצְוָה לַמָּקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ״. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב סָפְרָא: הָנֵי אֲבוּלֵּי דְמָחוֹזָא מַאי טַעְמָא לָא עֲבַדוּ לְהוּ רַבָּנַן מְזוּזָה? אֲמַר לֵיהּ: הָנְהוּ חִזּוּק לְאַקְרָא דְכוּבֵי הוּא דַּעֲבִידִי. אָמַר לֵיהּ: וְאַקְרָא דְכוּבֵי גּוּפַהּ תִּבְעֵי מְזוּזָה, דְּהָא אִית בַּהּ דִּירָה לְשׁוֹמֵר בֵּית הָאֲסוּרִין, דְּהָא תַּנְיָא: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּירָה לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם סַכָּנָה. דְּתַנְיָא: מְזוּזַת יָחִיד נִבְדֶּקֶת פַּעֲמַיִם בַּשָּׁבוּעַ, וְשֶׁל רַבִּים פַּעֲמַיִם בַּיּוֹבֵל. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאַרְטָבִין אֶחָד שֶׁהָיָה בּוֹדֵק מְזוּזוֹת בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרִי, וּמְצָאוֹ קַסְדּוֹר אֶחָד וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף זוּז. וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵין נִיזּוֹקִין? הֵיכָא דִּקְבִיעַ הֶיזֵּקָא, שָׁאנֵי. דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר ה׳ עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבּוֹחַ לַה׳ בָּאתִי״. תָּנֵי רַב כָּהֲנָא קַמֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה: בֵּית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת פְּטוּרִים מִן הַמְּזוּזָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים נְאוֹתוֹת בָּהֶן. וּמַאי ״נְאוֹתוֹת״? רוֹחֲצוֹת. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה: טַעְמָא דְּרוֹחֲצוֹת, הָא סְתָמָא — חַיָּיבִין? וְהָתַנְיָא: רֶפֶת בָּקָר פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה! אֶלָּא: מַאי ״נְאוֹתוֹת״ — מִתְקַשְּׁטוֹת. וְהָכִי קָתָנֵי: אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים מִתְקַשְּׁטוֹת בָּהֶן, פְּטוּרִין. אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא: וְשֶׁהַנָּשִׁים מִתְקַשְּׁטוֹת בָּהֶן פְּטוּרִין, וְהָתַנְיָא: רֶפֶת בָּקָר פְּטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה, וְשֶׁהַנָּשִׁים מִתְקַשְּׁטוֹת בָּהּ חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, מִתְקַשְּׁטוֹת תַּנָּאֵי הִיא? לְדִידִי נָמֵי סְתָמָא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: ״בֵּיתֶךָ״ — בֵּיתְךָ הַמְיוּחָד לָךְ, פְּרָט לְבֵית הַתֶּבֶן וּלְבֵית הַבָּקָר וּלְבֵית הָעֵצִים וּלְבֵית הָאוֹצָרוֹת, שֶׁפְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה, וְיֵשׁ מְחַיְּיבִין. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה, וְשֶׁהַנָּשִׁים נְאוֹתוֹת בָּהֶן פְּטוּרִים מִן הַמְּזוּזָה. רַב כָּהֲנָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וְרַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ. רַב כָּהֲנָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ: ״בֵּיתֶךָ״ — בֵּיתְךָ הַמְיוּחָד לָךְ, פְּרָט לְבֵית הַתֶּבֶן וּלְבֵית הַבָּקָר וּלְבֵית הָעֵצִים וּלְבֵית הָאוֹצָרוֹת, שֶׁפְּטוּרִים מִן הַמְּזוּזָה בִּסְתָם. וְיֵשׁ שֶׁמְּחַיְּיבִים בִּסְתָם. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה וְשֶׁהַנָּשִׁים נְאוֹתוֹת בָּהֶן, וּמַאי ״נְאוֹתוֹת״ — רוֹחֲצוֹת, פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה. אִי הָכִי, הַיְינוּ מֶרְחָץ! אַשְׁמְעִינַן מֶרְחָץ דְּרַבִּים וְאַשְׁמְעִינַן מֶרְחָץ דְּיָחִיד. דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מֶרְחָץ דְּרַבִּים דִּנְפִישׁ זוּהֲמֵיהּ, אֲבָל מֶרְחָץ דְּיָחִיד דְּלָא נְפִישׁ זוּהֲמֵיהּ — אֵימָא לִיחַיַּיב בִּמְזוּזָה, קָא מַשְׁמַע לַן. וְרַב יְהוּדָה מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, הָכִי קָתָנֵי: ״בֵּיתֶךָ״ — בֵּיתְךָ הַמְיוּחָד לָךְ, פְּרָט לְבֵית הַתֶּבֶן וּבֵית הַבָּקָר וּבֵית הָעֵצִים וּבֵית הָאוֹצָרוֹת שֶׁפְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה, אֲפִילּוּ מִתְקַשְּׁטוֹת, וְיֵשׁ מְחַיְּיבִין בְּמִתְקַשְּׁטוֹת, אֲבָל סְתָם דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים מִתְקַשְּׁטוֹת בָּהֶן פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה, מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ זוּהֲמֵיהּ. וּלְרַב יְהוּדָה סְתָמָא דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר, וְהָתַנְיָא: ״בִּשְׁעָרֶיךָ״ — אֶחָד שַׁעֲרֵי בָתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵירוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי עֲיָירוֹת, וְרֶפֶת וְלוּלִין וּמַתְבֵּן וְאוֹצְרוֹת יַיִן וְאוֹצְרוֹת שֶׁמֶן חַיָּיבִין בִּמְזוּזָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מָה בַּיִת מְיוּחָד לְדִירָה, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לְדִירָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף בֵּית הַכִּסֵּא וּבֵית הַבּוּרְסְקִי וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַטְּבִילָה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מָה בַּיִת הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד — אַף כֹּל הֶעָשׂוּי לְכָבוֹד, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין לְכָבוֹד. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף הַר הַבַּיִת וְהַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיִת״, מָה בַּיִת שֶׁהוּא חוֹל — אַף כֹּל שֶׁהוּא חוֹל, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁהֵן קוֹדֶשׁ. תְּיוּבְתָּא. תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא: שִׁשָּׁה שְׁעָרִים פְּטוּרִין מִן הַמְּזוּזָה: בֵּית הַתֶּבֶן, וּבֵית הַבָּקָר, וּבֵית הָעֵצִים, וּבֵית הָאוֹצָרוֹת, וְשַׁעַר הַמָּדִי, וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ מְקוֹרֶה, וְשַׁעַר שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ: פָּתְחַתְּ בְּשִׁשָּׁה, וְסָלְקַתְּ בְּשִׁבְעָה! אֲמַר לֵיהּ: שַׁעַר הַמָּדִי תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: כִּיפָּה, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. וְשָׁוִין שֶׁאִם יֵשׁ בְּרַגְלָהּ עֲשָׂרָה, שֶׁחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה. אָמַר אַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְאֵין בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה — וְלָאו כְּלוּם הִיא. אִי נָמֵי, יֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה — וְלָאו כְּלוּם הִיא. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּגְבוֹהָה עֲשָׂרָה וְיֵשׁ בְּרַגְלָהּ שְׁלֹשָׁה וְאֵין בְּרׇחְבָּהּ אַרְבָּעָה, וְיֵשׁ בָּהּ לָחוֹק לְהַשְׁלִימָהּ לְאַרְבָּעָה. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וְרַבָּנַן סָבְרִי: אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הָאִשָּׁה וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין חַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״בֵּיתֶךָ״ — וְלֹא בֵּיתָהּ, ״בֵּיתֶךָ״ — וְלֹא בָּתֵּיהֶם, קָמַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? אָמַר קְרָא: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״, הָנֵי בָּעוּ חַיֵּי וְהָנֵי לָא בָּעוּ חַיֵּי?! אֶלָּא, ״בֵּיתֶךָ״ לְמָה לִי? כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ בִּיאָתְךָ, וְכִי עָקַר אִינִישׁ — כַּרְעֵיהּ דְּיַמִּינָא עָקַר בְּרֵישָׁא. תַּנְיָא אִידַּךְ: בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשּׁוּתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, ״לוֹ״ — וְלֹא לָהּ, ״לוֹ״ — וְלֹא לָהֶן, קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי! אָמַר קְרָא: ״בְּבֵית אֶרֶץ אֲחוּזַּתְכֶם״. אֶלָּא ״לוֹ״ לְמָה לִי? מִי שֶׁמְּיַיחֵד בֵּיתוֹ לוֹ, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו וְאוֹמֵר שֶׁאֵין לוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְסְמוֹ כְּשֶׁמְּפַנֶּה אֶת בֵּיתוֹ. פְּרָט לְמַשְׁאִיל כֵּלָיו לַאֲחֵרִים. וּבֵית הַכְּנֶסֶת מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: יָכוֹל יִהְיוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״ — מִי שֶׁמְיוּחָד לוֹ, יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ! לָא קַשְׁיָא: הָא — רַבִּי מֵאִיר, הָא — רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּירָה לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת — חַיָּיב בִּמְזוּזָה, וְשֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּירָה — רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא רַבָּנַן, וְלָא קַשְׁיָא: הָא — דְּאִית בַּהּ בֵּית דִּירָה, הָא — דְּלֵית בַּהּ בֵּית דִּירָה. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא דְּלֵית בָּהּ בֵּית דִּירָה, וְהָא — דִּכְרַכִּים, וְהָא — דִּכְפָרִים. וְדִכְרַכִּים אֵין מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״אֲחוּזַּתְכֶם״, אֲחוּזַּתְכֶם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים, וְאֵין יְרוּשָׁלָיִם מִטַּמְּאָה בִּנְגָעִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא מְקוֹם מִקְדָּשׁ בִּלְבַד. הָא בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים, וְאַף עַל גַּב דִּכְרָכִים נִינְהוּ! אֵימָא: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא מְקוֹם מְקוּדָּשׁ בִּלְבַד. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר יְרוּשָׁלַיִם נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים. וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא: מֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה — הַר הַבַּיִת, הַלְּשָׁכוֹת וְהָעֲזָרוֹת. וּמֶה הָיָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין — אוּלָם וְהֵיכָל וּבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וּרְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת לְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וּבָהּ הָיָה מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבׇלְעָהּ בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חוֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לִגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״. וְהַאי תַּנָּא סָבַר יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִתְחַלְּקָה לִשְׁבָטִים, דְּתַנְיָא: אֵין מַשְׂכִּירִין בָּתִּים בִּירוּשָׁלַיִם לְפִי שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אַף לֹא מִטּוֹת. לְפִיכָךְ, עוֹרוֹת קָדָשִׁים — בַּעֲלֵי אוּשְׁפִּיזְכָנִין נוֹטְלִין אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, אוֹרַח אַרְעָא לְמִישְׁבַּק אִינִישׁ גּוּלְפָּא וּמַשְׁכָּא לְאוּשְׁפִּיזֵיהּ. וְדִכְפָרִים מִי מִטַּמֵּא בִּנְגָעִים? וְהָתַנְיָא: ״לַאֲחוּזָּה״, עַד שֶׁיִּכְבְּשׁוּ אוֹתָהּ. כָּבְשׁוּ אוֹתָהּ וְלֹא חִלְּקוּהָ לִשְׁבָטִים, חִלְּקוּ לִשְׁבָטִים וְלֹא חִלְּקוּ לְבֵית אָבוֹת, חִלְּקוּ לְבֵית אָבוֹת וְאֵין כׇּל אֶחָד מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ, מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת״, מִי שֶׁמְיוּחָד לוֹ, יָצָא אֵלּוּ שֶׁאֵין מְיוּחָדִין לוֹ. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא. וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר. פְּשִׁיטָא אֵירַע בּוֹ פְּסוּל קוֹדֶם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר — מְחַנְּכִין אוֹתוֹ בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר. אֶלָּא אֵירַע בּוֹ פְּסוּל אַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, בַּמֶּה מְחַנְּכִין אוֹתוֹ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: בְּאַבְנֵט. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶהוּ אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אָמַר אַבָּיֵי: לוֹבֵשׁ שְׁמוֹנָה, וּמְהַפֵּךְ בְּצִינּוֹרָא, וְכִדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: זָר שֶׁהִפֵּךְ בְּצִינּוֹרָא — חַיָּיב מִיתָה. וְרַב פָּפָּא אָמַר: עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ. מִי לָא תַּנְיָא כׇּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה — מְשִׁיחָתָן מְקַדַּשְׁתָּן, מִכָּאן וְאֵילָךְ — עֲבוֹדָתָן מְחַנַּכְתָּן. הָכָא נָמֵי — עֲבוֹדָתוֹ מְחַנַּכְתּוֹ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, רַבִּי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, חַד אָמַר: שֶׁל כִּלְאַיִם, וְחַד אָמַר: שֶׁל בּוּץ. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הוּא דְּאָמַר שֶׁל כִּלְאַיִם. דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֶלָּא אַבְנֵט, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לֹא אַבְנֵט. אֵימַת? אִי נֵימָא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — טוּבָא אִיכָּא: כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה וְהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה! אֶלָּא לָאו, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמְרִי: לָא, לְעוֹלָם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וּבְהָנָךְ דְּשָׁוִין. כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים — דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁל בּוּץ. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — דִּבְרֵי הַכֹּל שֶׁל כִּלְאַיִם. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט בֵּין בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, בֵּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁרַבִּי אוֹמֵר: שֶׁל כִּלְאַיִם, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שֶׁל בּוּץ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״עַל בְּשָׂרוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״? לְהָבִיא מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט לַהֲרָמַת הַדֶּשֶׁן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: לְהָבִיא בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. רַבִּי אוֹמֵר: שְׁתֵּי תְשׁוּבוֹת בַּדָּבָר. חֲדָא: דְּאַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וְעוֹד: בְּגָדִים שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּה בָּהֶן קְדוּשָּׁה חֲמוּרָה, תְּשַׁמֵּשׁ בָּהֶן קְדוּשָּׁה קַלָּה? אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִלְבַּשׁ״? לְרַבּוֹת אֶת הַשְּׁחָקִין. וְאַזְדָּא רַבִּי דּוֹסָא לְטַעְמֵיהּ, דְּתַנְיָא: ״וְהִנִּיחָם שָׁם״, מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵירַע בּוֹ פְּסוּל וּמִינּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — כׇּל מִצְוֹת כְּהוּנָּה גְּדוֹלָה עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּיוֹסֵף בֶּן אִלֵּם בְּצִיפּוֹרִי שֶׁאֵירַע בּוֹ פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וּמִינּוּהוּ תַּחְתָּיו, וְאָמְרוּ חֲכָמִים: רִאשׁוֹן — חוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ, שֵׁנִי — אֵינוֹ רָאוּי לֹא לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְלֹא לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. כֹּהֵן גָּדוֹל — מִשּׁוּם אֵיבָה. כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם עָבַר וְעָבַד — עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם מֵת רִאשׁוֹן, שֶׁחוֹזֵר לַעֲבוֹדָתוֹ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא, הָוְיָא לֵיהּ צָרָה מֵחַיִּים. קָא מַשְׁמַע לַן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ. וְרַבָּנַן נָמֵי, הָא חָיְישִׁי לְשֶׁמָּא? אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: טוּמְאָה שְׁכִיחָא, מִיתָה לָא שְׁכִיחָא. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. שַׁפִּיר קָא אָמְרִי לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה! וְרַבִּי יְהוּדָה — אָמַר לָךְ: לְמִיתָה דַחֲדָא — חָיְישִׁינַן. לְמִיתָה דְתַרְתֵּי — לָא חָיְישִׁינַן. וְרַבָּנַן? אִי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ — אֲפִילּוּ לְמִיתָה דִּתְרֵין חָיְישִׁינַן. וְרַבָּנַן, נֵימְרוּ אִינְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ! אָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל זָרִיז הוּא. אִי זָרִיז הוּא, לָמָּה מַתְקִינִין כֹּהֵן אַחֵר? כֵּיוָן דְּעָבְדִינַן לֵיהּ צָרָה, כׇּל שֶׁכֵּן דְּמִזְדָּרַז טְפֵי. וּמִי סַגִּי לֵיהּ בְּתַקַּנְתָּא? ״בֵּיתוֹ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהָךְ לָאו בֵּיתוֹ הִיא! דִּמְקַדֵּשׁ לַהּ. וְהָא כַּמָּה דְּלָא כָּנֵיס לַהּ — לָאו בֵּיתוֹ הִיא! דְּכָנֵיס לָהּ. אִם כֵּן, הָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים, וְרַחֲמָנָא אָמַר: ״וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ״, וְלֹא בְּעַד שְׁנֵי בָתִּים! דַּהֲדַר מְגָרֵשׁ לַהּ. אִי מְגָרֵשׁ לַהּ, הָדְרָא קוּשְׁיַין לְדוּכְתָּא! לָא צְרִיכָא, דִּמְגָרֵשׁ לַהּ עַל תְּנַאי. דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתָּמוּתִי. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים! אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּתִי. אִי לָא מָיְתָה — מִיגָּרְשָׁא לַהּ. וְאִי מָיְתָה הָא — קָיְימָא הָךְ. וְדִילְמָא הִיא לָא מָיְתָה, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהַאי גִּיטָּא, וּמָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת! אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת אַחַת מִכֶּם. מָיְתָה הָא — קָיְימָא הָךְ, מָיְתָה הָךְ — הָא קָיְימָא הָא. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא וְלָא חֲדָא מִינַּיְיהוּ, וְהָוֵה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים? וְעוֹד: כִּי הַאי גַּוְונָא מִי הָוֵי גִּיטָּא? וְהָאָמַר רָבָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן כׇּל יְמֵי חַיַּי וְחַיַּיְכִי״ — אֵין זֶה כְּרִיתוּת. כׇּל יְמֵי חַיַּי פְּלוֹנִי — הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת! אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. אִי לָא מָיְתָה חֲבֶרְתַּהּ — מִיגָּרְשָׁא, וְאִי מָיְתָה הָא — הָא קָיְימָא הָא. וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ בְּפַלְגָא דַעֲבוֹדָה, וְאִיגַּלַּי מִלְּתָא לְמַפְרֵעַ דְּגִיטָּא דְּהָא לָאו גִּיטָּא הוּא, וְעָבֵיד לֵיהּ עֲבוֹדָה בִּשְׁנֵי בָתִּים! אֶלָּא, דְּאָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. וְדִילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְּהָא גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת! אֶלָּא, דִּמְגָרֵשׁ לְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ. לַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ, וְלַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְדִילְמָא לָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ, וְלָא עָיְילָא הִיא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהָוֵה לֵיהּ גִּיטָּא דְתַרְוַיְיהוּ גִּיטָּא, וְקָם לֵיהּ בְּלֹא בַּיִת! אֶלָּא, לַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תָּמוּת חֲבֶרְתִּיךְ. וְלַחֲדָא אָמַר לַהּ: הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁאֶכָּנֵס אֲנִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. דְּאִי מָיְיתָא הָא — קָיְימָא הָא, וְאִי מָיְיתָא הָא — קָיְימָא הָא. מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דִּילְמָא מָיְיתָא חֲבֶרְתַּהּ בְּפַלְגָא דַעֲבוֹדָה, וְעָבֵד לֵיהּ עֲבוֹדָה לְמַפְרֵעַ בִּשְׁנֵי בָתִּים? אִי חָזֵי לַהּ דְּקָא בָּעֲיָא לְמֵימַת — קָדֵים אִיהוּ וְעָיֵיל לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְשַׁוֵּי לְגִיטָּא דְּהָא גִּיטָּא לְמַפְרֵעַ. מַתְקֵיף לַהּ רַב אַסִּי, וְאִיתֵּימָא רַב עַוִּירָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, שְׁתֵּי יְבָמוֹת הַבָּאוֹת מִבַּיִת אֶחָד, לֹא יִתְיַיבְּמוּ! ״יְבִמְתּוֹ״ ״יְבִמְתּוֹ״ רִיבָּה. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא, וְאִיתֵּימָא רַב שֵׁרֵבְיָה: אֶלָּא מֵעַתָּה אֲרוּסָה לֹא תִּתְיַיבֵּם? ״הַחוּצָה״, לְרַבּוֹת אֶת הָאֲרוּסָה. תָּנוּ רַבָּנַן: כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן, וְאֵינוֹ אוֹכֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל הַיּוֹם. מַאי ״כׇּל הַיּוֹם״? אָמַר רָבָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַהֲבִיאוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הַשְׁתָּא לְרַבִּי יְהוּדָה אַפּוֹקֵי מַפְּקִינַן לֵיהּ, דְּתַנְיָא: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, מַנִּיחַ עֲבוֹדָתוֹ וְיוֹצֵא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִגְמוֹר. וְאַתְּ אָמְרַתְּ מַיְיתִינַן לֵיהּ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: מַאי ״כׇּל הַיּוֹם״ — לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד כׇּל הַיּוֹם, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאכַל. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: וּמִי גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּא יֹאכַל? וְהָתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אִשָּׁה אַחֶרֶת מַתְקִינִין לוֹ, שֶׁמָּא תָּמוּת אִשְׁתּוֹ. וְאִי מָיְיתָא אִשְׁתּוֹ עָבֵיד עֲבוֹדָה, וְלָא גָּזַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמָּא יֹאכַל! אֲמַר לֵיהּ: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הוּא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא קָא אָכְלִי, הוּא נָמֵי לָא אָתֵי לְמֵיכַל, הָכָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָכְלִי — הוּא נָמֵי אָתֵי לְמֵיכַל. וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי חָיְילָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת? וְהָא מִיגָּרְשָׁא! נְהִי דַּאֲנִינוּת לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ, אִטְּרוֹדֵי מִי לָא מִיטְּרִיד? מַתְנִי׳ כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים הוּא זוֹרֵק אֶת הַדָּם, וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת, וּמֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת, וּמַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרֶגֶל. וּשְׁאָר כׇּל הַיָּמִים אִם רָצָה לְהַקְרִיב — מַקְרִיב, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ, וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא, דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּאִי רַבִּי עֲקִיבָא, הָא אָמַר: טָהוֹר שֶׁנָּפְלָה עָלָיו הַזָּאָה טִמְּאַתּוּ, הֵיכִי עָבֵיד עֲבוֹדָה! דְּתַנְיָא: ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא״. עַל הַטָּמֵא — טָהוֹר, וְעַל הַטָּהוֹר — טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֲמוּרִין אֶלָּא בִּדְבָרִים הַמְקַבְּלִים טוּמְאָה. מַאי הִיא — כְּדִתְנַן: נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְהִזָּה עַל הָאָדָם, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב — יִשְׁנֶה. נִתְכַּוֵּון לְהַזּוֹת עַל הָאָדָם וְהִזָּה עַל הַבְּהֵמָה, אִם יֵשׁ בָּאֵזוֹב — לֹא יִשְׁנֶה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא? נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא: ״וְהִזָּה הַטָּהוֹר עָלָיו״, מַאי ״עַל הַטָּמֵא״? שְׁמַע מִינַּהּ עַל הַטָּמֵא — טָהוֹר, וְעַל הַטָּהוֹר — טָמֵא. וְרַבָּנַן: הַאי לִדְבָרִים הַמְּקַבְּלִין טוּמְאָה הוּא דַּאֲתָא. אֲבָל הָכָא, קַל וָחוֹמֶר הוּא: אִם עַל הַטָּמֵא — טָהוֹר, עַל הַטָּהוֹר — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! וְרַבִּי עֲקִיבָא? הַיְינוּ דְּקָאָמַר שְׁלֹמֹה ״אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״. וְרַבָּנַן? הַהוּא לַמַּזֶּה וְלַמַּזִּין עָלָיו — טָהוֹר, וְנוֹגֵעַ בָּהֶן — טָמֵא. וּמַזֶּה טָהוֹר? וְהָכְתִיב: ״וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו״. מַאי ״מַזֶּה״ — נוֹגֵעַ. וְהָכְתִיב ״מַזֶּה״, וְהָא כְּתִיב ״נוֹגֵעַ״? וְעוֹד: מַזֶּה בָּעֵי כִּיבּוּס בְּגָדִים, נוֹגֵעַ לָא בָּעֵי כִּבּוּס בְּגָדִים! אֶלָּא: מַאי ״מַזֶּה״ — נוֹשֵׂא. וְנִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״נוֹשֵׂא״, מַאי טַעְמָא כְּתִיב ״מַזֶּה״? הָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּבָעֵינַן שִׁיעוּר הַזָּאָה. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: הַזָּאָה צְרִיכָה שִׁיעוּר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: הַזָּאָה אֵין צְרִיכָה שִׁיעוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר הַזָּאָה אֵין צְרִיכָא שִׁיעוּר, הָנֵי מִילֵּי אַגַּבָּא דְגַבְרָא, אֲבָל בְּמָנָא — צְרִיכָה שִׁיעוּר. דִּתְנַן: כַּמָּה יְהֵא בָּהֶן וִיהֵא כְּדֵי הַזָּאָה — כְּדֵי שֶׁיִּטְבּוֹל רָאשֵׁי גִבְעוֹלִין וְיַזֶּה. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי עֲקִיבָא, דְּעָבֵיד עֲבוֹדָה כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, וּלְפַנְיָא מַדּוּ עֲלֵיהּ, וְטָבֵיל וְעָבֵיד הֶעֱרֵב הַשֶּׁמֶשׁ. וּמַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. אַלְמָא קְטוֹרֶת בְּרֵישָׁא וַהֲדַר נֵרוֹת. וּרְמִינְהוּ: מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּמְּנוֹרָה, וּמִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטוֹרֶת! אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תָּנָא תָּמִיד, רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא. וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ, דִּתְנַן: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה. וְתָנֵי עֲלַהּ, רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בַּתָּמִיד: מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאן תְּנָא סֵדֶר יוֹמָא — רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה הוּא. וּרְמִי סֵדֶר יוֹמָא אַסֵּדֶר יוֹמָא, דִּתְנַן: פַּיִיס הַשֵּׁנִי — מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וּמִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְנוֹרָה, וּמִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ. פַּיִיס הַשְּׁלִישִׁי — חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ! אָמַר אַבָּיֵי, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בַּהֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, כָּאן בַּהֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת. לְמֵימְרָא דְּבִקְטוֹרֶת מַפְסֵיק לְהוּ? וְהָא אַבָּיֵי מְסַדֵּר מַעֲרָכָה מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא, בְּדַם הַתָּמִיד מַפְסֵיק לְהוּ! אָמְרִי, לָא קַשְׁיָא: הָהִיא לְאַבָּא שָׁאוּל, הָא לְרַבָּנַן. דְּתַנְיָא: לֹא יֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וְאַחַר כָּךְ יַקְטִיר, אֶלָּא יַקְטִיר וְאַחַר כָּךְ יֵיטִיב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: מֵטִיב, וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר. מַאי טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל? דִּכְתִיב: ״בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרוֹת״, וַהֲדַר ״יַקְטִירֶנָּה״. וְרַבָּנַן? מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא: בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, בֵּין הָעַרְבַּיִם, דִּכְתִיב: ״וּבְהַעֲלוֹת אַהֲרֹן אֶת הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה״, הָכִי נָמֵי דִּבְרֵישָׁא מַדְלִיק נֵרוֹת וַהֲדַר מַקְטִיר קְטוֹרֶת שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם?! וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתַנְיָא: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״, תֵּן לָהּ מִדָּתָהּ, שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת כׇּל הַלַּיְלָה מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר. דָּבָר אַחֵר: ״מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר״, אֵין לְךָ עֲבוֹדָה שֶׁכְּשֵׁרָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד. אֶלָּא מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא — בְּעִידָּן הַדְלָקָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת, הָכָא נָמֵי: בְּעִידָּן הֲטָבָה תְּהֵא מִקְּטַר קְטוֹרֶת. וְאַבָּא שָׁאוּל אָמַר לָךְ: שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב: ״אוֹתוֹ״. רַב פָּפָּא אָמַר: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבָּנַן, הָא — אַבָּא שָׁאוּל. בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין דְּהָכָא — כְּרַבָּנַן, פַּיִיס — כְּאַבָּא שָׁאוּל, אֵימָא סֵיפָא: הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד, קְרָצוֹ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ, נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וּלְהֵיטִיב אֶת הַנֵּרוֹת — אֲתָאן לְרַבָּנַן. רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן, וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל! אָמַר לְךָ רַב פָּפָּא: אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן, וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל. בִּשְׁלָמָא אַבָּיֵי לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא, רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבָּנַן וּמְצִיעֲתָא אַבָּא שָׁאוּל לָא מוֹקֵים לַהּ. אֶלָּא רַב פָּפָּא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּאַבַּיֵּי? אָמַר לָךְ: תְּנָא בְּרֵישָׁא הֲטָבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וַהֲדַר הֲטָבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת? וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: אוֹרוֹיֵי בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא מוֹרֵי, וְסִדְרָא הָא הֲדַר תָּנֵי לֵיהּ. גּוּפָא: בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וְתָנֵי עֲלַהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה מְשַׁנֶּה בַּתָּמִיד, בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית — נוֹתֵן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — נוֹתֵן מַעֲרָבָה וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן דָּרוֹמָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפָּה? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חַד דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי, אָמַר קְרָא: ״וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה׳ עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ״, עוֹלָה הִיא, וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת. וְלִיתֵּן שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, וְאַרְבַּע שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת! לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁמְּכַפְּרִין וְחוֹזְרִין וּמְכַפְּרִין. וְכִי מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין חַטָּאת וְחֶצְיָין עוֹלָה? אֶלָּא עַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב. הָכָא נָמֵי: בְּעַל כׇּרְחָן הַקִּישָׁן הַכָּתוּב. הָתָם פִּיסּוּק מַתָּנוֹת בְּעָלְמָא הִיא. וְנִיתֵּיב אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן שְׁתַּיִם לְמַעְלָה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת! לֹא מָצִינוּ דָּמִים שֶׁחֶצְיָין לְמַעְלָה וְחֶצְיָין לְמַטָּה. וְלָא? וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה. כְּמַצְלִיף. מַאי ״כְּמַצְלִיף״ — מַחְוֵי רַב יְהוּדָה, כִּמְנַגְּדָנָא. וְלָא? וְהָתְנַן: הִזָּה מִמֶּנּוּ עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. מַאי לָאו, אַפַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: טְהַר טִיהֲרָא הוּא פַּלְגָא דְּיוֹמָא! אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: לָא, אַגּוּפֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ, דִּכְתִיב: ״וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״. מַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב עוֹלָה בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָהֵיב דְּחַטָּאת? נִיתֵּיב בְּרֵישָׁא דְּחַטָּאת, וַהֲדַר נִיתֵּיב דְּעוֹלָה! כֵּיוָן דְּעוֹלָה הִיא, הִיא קָדְמָה בְּרֵישָׁא. וּמַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב מִזְרָחִית צְפוֹנִית, וּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, נִיתֵּיב דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, וַהֲדַר צְפוֹנִית מַעֲרָבִית! אָמְרִי: עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד, וְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית לָא הֲוָה לֵיהּ יְסוֹד. מַאי שְׁנָא דְּיָהֵיב בְּרֵישָׁא מִזְרָחִית צְפוֹנִית וַהֲדַר מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית? נִיתֵּיב בְּרֵישָׁא מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וַהֲדַר מִזְרָחִית צְפוֹנִית! כֵּיוָן דְּאָמַר מָר כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה — לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח, בְּרֵישָׁא בְּהָהוּא פָּגַע. וּמִמַּאי דִּבְעוֹלָה הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה חַטָּאת, וְדִילְמָא: בְּחַטָּאת הוּא דְּקָאָמַר רַחֲמָנָא עֲבֵיד בַּהּ מַעֲשֵׂה עוֹלָה! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ״, מַאי קָאָמַר רַחֲמָנָא: מִידֵּי דְּחַטָּאת שְׁדִי אַעוֹלָה. תְּנַן הָתָם: אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת בֵּית הַטְּלָאִים. וַהֲלֹא, לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם, אַחַת לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת לִשְׁכָּה שֶׁעוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים. וּרְמִינְהוּ: אַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ לְבֵית הַמּוֹקֵד, כְּקִטּוֹנִיּוֹת הַפְּתוּחוֹת לַטְּרַקְלִין, שְׁתַּיִם בַּקּוֹדֶשׁ, וּשְׁתַּיִם בַּחוֹל, וְרָאשֵׁי פְּסֵפָסִין מַבְדִּילִין בֵּין קוֹדֶשׁ לַחוֹל. וּמָה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת? מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת טְלֵי קׇרְבָּן. דְּרוֹמִית מִזְרָחִית הִיא לִשְׁכָּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים. מִזְרָחִית צְפוֹנִית — בָּהּ גָּנְזוּ בֵּית חַשְׁמוֹנַאי אַבְנֵי מִזְבֵּחַ שֶׁשִּׁקְּצוּם מַלְכֵי גוֹיִם. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית — בָּהּ יוֹרְדִין לְבֵית הַטְּבִילָה. אָמַר רַב הוּנָא: מַאן תָּנָא מִדּוֹת — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. דִּתְנַן: עֶזְרַת נָשִׁים הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ, וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְּאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹתֶיהָ, וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת? דְּרוֹמִית מִזְרָחִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם נְזִירִים מְבַשְּׁלִים אֶת שַׁלְמֵיהֶן וּמְגַלְּחִין שְׂעָרָן וּמְשַׁלְּחִין תַּחַת הַדּוּד. מִזְרָחִית צְפוֹנִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹמְדִין וּמַתְלִיעִין בְּעֵצִים, שֶׁכׇּל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹלַעַת פָּסוּל לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית — הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַמְצוֹרָעִין. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: בָּהּ הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן, וְהִיא הָיְתָה נִקְרֵאת ״לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמָנַיָּא״. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא, דִּתְנַן: כׇּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם הָיוּ גְּבוֹהִין, חוּץ מִכּוֹתֶל מִזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּהַר הַמִּשְׁחָה וּמְכַוֵּון וְרוֹאֶה כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּאַת הַדָּם. וּתְנַן: כׇּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרוֹחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּתְנַן: לִפְנִים מִמֶּנּוּ סוֹרֵג. וּתְנַן: לִפְנִים מִמֶּנּוּ הַחֵיל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ, הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. וּתְנַן: בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אַמָּה, וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה וְשִׁילְחָהּ חֲצִי אַמָּה. וּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: מַעֲלָה הָיְתָה שָׁם וּגְבוֹהָ אַמָּה, וְדוּכָן נָתוּן עָלֶיהָ, וּבוֹ שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא — הַיְינוּ דְּאִיכַּסִּי לֵיהּ פִּיתְחָא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רַבָּנַן, הָא אִיכָּא פַּלְגָא דְאַמְּתָא דְּמִתְחֲזֵי לֵיהּ פִּיתְחָא בְּגַוֵּויהּ! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: הָא מַנִּי — רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַמִּזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע עֲזָרָה, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ, עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה לַצָּפוֹן, וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה לַדָּרוֹם, נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכֻוּוֹן כְּנֶגֶד הֵיכָל וּכְתָלָיו. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִדּוֹת רַבִּי יְהוּדָה הִיא, מִזְבֵּחַ בְּאֶמְצַע עֲזָרָה מִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ? וְהָתְנַן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב — מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע; מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל — אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה; מְקוֹם דְּרִיסַת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה; מִזְבֵּחַ — שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם; בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ — עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם; וְהַהֵיכָל — מֵאָה אַמָּה; וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן — מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ; הַכֶּבֶשׁ וְהַמִּזְבֵּחַ — שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם; מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלַטַּבָּעוֹת — שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; מְקוֹם הַטַּבָּעוֹת — עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע; מִן הַטַּבָּעוֹת לַשֻּׁלְחָנוֹת — אַרְבַּע; מִן הַשֻּׁלְחָנוֹת לַנַּנָּסִין — אַרְבַּע; מִן הַנַּנָּסִין לְכוֹתֶל עֲזָרָה — שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; וְהַמּוֹתָר, בֵּין הַכֶּבֶשׁ וְלַכּוֹתֶל, וּמְקוֹם הַנַּנָּסִין. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּיךְ מִדּוֹת רַבִּי יְהוּדָה הִיא — מִזְבֵּחַ בְּאֶמְצַע עֲזָרָה מִי מַשְׁכַּחַתְּ לֵיהּ? הָא רוּבָּא דְמִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. שְׁמַע מִינַּהּ. רַב אַדָּא בְּרֵיהּ דְּרַב יִצְחָק אָמַר: הַאי לִשְׁכָּה אַקְצוֹיֵי מַקְצְיָא, וּדְאָתֵי מִצָּפוֹן מִתְחַזְיָא לֵיהּ בְּדָרוֹם, וּדְאָתֵי מִדָּרוֹם מִתְחַזְיָא לֵיהּ בְּצָפוֹן. וּמִסְתַּבְּרָא דִּבְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי. מִמַּאי — מִדְּרָמֵינַן לֶחֶם הַפָּנִים אַלֶּחֶם הַפָּנִים, וּמְשַׁנֵּינַן, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: מָר קָא חָשֵׁיב דֶּרֶךְ יָמִין, וּמָר קָא חָשֵׁיב דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי, הַיְינוּ דִּמְתָרֵץ לֶחֶם הַפָּנִים אַלֶּחֶם הַפָּנִים. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית הֲוַאי, סוֹף סוֹף מַאי תֵּירוּצָא דְּלֶחֶם הַפָּנִים! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בְּמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית הֲוַאי. שְׁמַע מִינַּהּ. וְהָאָמַר מָר: כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יִהְיוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח? הָנֵי מִילֵּי בַּעֲבוֹדָה. אֲבָל הָכָא — חוּשְׁבָּנָא בְּעָלְמָא הוּא. שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד מַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ? אוֹמֵר: עוֹלָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב, מִנְחָה זוֹ אֲנִי מַקְרִיב. כֵּיצַד נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ? אוֹמֵר: חַטָּאת זוֹ אֲנִי אוֹכֵל, אָשָׁם זֶה אֲנִי אוֹכֵל. וְנוֹטֵל חַלָּה מִשְׁתֵּי חַלּוֹת, אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו״ — מֶחֱצָה לְאַהֲרֹן וּמֶחֱצָה לְבָנָיו. הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ נוֹטֵל חַלָּה אַחַת מִשְׁתֵּי חַלּוֹת, מַנִּי — רַבִּי הִיא, דְּאָמַר פַּלְגָא שָׁקֵיל. אֵימָא מְצִיעֲתָא: אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים, אֲתָאן לְרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: לָא שָׁקֵיל פַּלְגָא. אֵימָא סֵיפָא, רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ. רֵישָׁא וְסֵיפָא רַבִּי, וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן? אָמַר אַבָּיֵי: רֵישָׁא וּמְצִיעֲתָא רַבָּנַן — וּמוֹדוּ רַבָּנַן בִּפְרוּסָה, דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמִיתְּבַהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל. וּמַאי אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ? לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי נִכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ, וְיוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ, וּשְׂכַר הַגָּפַת דְּלָתוֹת לָא, מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בָּעֵי מִיפְלַג. בַּצֵּיר חֲדָא מִפַּלְגָא, חָמֵשׁ שָׁקֵיל. לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: נִכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, שְׁתַּיִם בִּשְׂכַר הַגָּפַת דְּלָתוֹת, וְיוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ, מֵעֶשֶׂר בָּעֵי מִיפְלַג. בַּצֵּיר חֲדָא מִפַּלְגָא, וְשָׁקֵיל אַרְבַּע. רָבָא אָמַר: כּוּלָּהּ רַבִּי הִיא, וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְאֶלָּא מַאי אַרְבַּע? הָא חָמֵשׁ בָּעֵי לְמִשְׁקַל! לָא קַשְׁיָא: הָא דְּאִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב, הָא דְּלֵיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב. אִי אִיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב — מִשְּׁמֹנֶה בָּעֵי לְמִפְלַג, וְשָׁקֵיל אַרְבַּע. אִי לֵיכָּא מִשְׁמָר הַמִּתְעַכֵּב — מֵעֶשֶׂר בָּעֵי לְמִפְלַג, וְשָׁקֵיל חָמֵשׁ. אִי הָכִי, מַאי רַבִּי אוֹמֵר: לְעוֹלָם חָמֵשׁ? קַשְׁיָא. מַתְנִי׳ מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵּית דִּין, וְקוֹרִין לְפָנָיו בְּסֵדֶר הַיּוֹם, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךְ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶׁמָּא לֹא לָמַדְתָּ. עֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר מִזְרָח, וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה. כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁיכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה. גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא שֶׁמָּא שָׁכַח — לְחַיֵּי. אֶלָּא שֶׁמָּא לֹא לָמַד — מִי מוֹקְמִינַן כִּי הַאי גַוְונָא? וְהָתַנְיָא: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״, שֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּכֹחַ, בְּנוֹי, בְּחָכְמָה, וּבְעוֹשֶׁר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״ — גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו. אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. דְּאָמַר רַב אַסִּי: תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי עַיִּילָא לֵיהּ מָרְתָּא בַּת בַּיְיתּוֹס לְיַנַּאי מַלְכָּא עַל דְּאוֹקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכָהֲנֵי רַבְרְבֵי. עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית וְכוּ׳. תָּנָא: אַף הַשְּׂעִירִים. וְתַנָּא דִּידַן מַאי טַעְמָא לָא תְּנָא שְׂעִירִים? כֵּיוָן דְּעַל חֵטְא קָא אָתוּ — חָלְשָׁא דַּעְתֵּיהּ. אִי הָכִי, פַּר נָמֵי עַל חֵטְא הוּא דְּאָתֵי! פַּר, כֵּיוָן דְּעָלָיו וְעַל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים הוּא דְּאָתֵי, בְּאֶחָיו הַכֹּהֲנִים, אִי אִיכָּא אִינִישׁ דְּאִית בֵּיהּ מִילְּתָא — מִידָּע יָדַע לֵיהּ וּמַהְדַּר לֵיהּ בִּתְשׁוּבָה. בְּכוּלְּהוּ יִשְׂרָאֵל — לָא יָדַע. אָמַר רָבִינָא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי: אִי בַּר אֲחָתָיךְ דַּיָּילָא הָוֵי חֲזִי, בְּשׁוּקָא קַמֵּיהּ לָא תַּחְלֵיף. כׇּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לָא הָיוּ מוֹנְעִין וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נָקוֹסָא אוֹמֵר: מַאֲכִילִין אוֹתוֹ סְלָתוֹת וּבֵיצִים כְּדֵי לְמַסְמְסוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁאַתָּה מְבִיאוֹ לִידֵי חִימּוּם. תַּנְיָא סוֹמְכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֹא ״אב״י״, וְאָמְרִי לַהּ: לֹא ״אבב״י״, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַיִן לָבָן. לֹא ״אב״י״ — לֹא אֶתְרוֹג, וְלֹא בֵּיצִים, וְלֹא יַיִן יָשָׁן. וְאָמְרִי לַהּ לֹא ״אבב״י״ — לֹא אֶתְרוֹג, וְלֹא בֵּיצִים, וְלֹא בָּשָׂר שָׁמֵן, וְלֹא יַיִן יָשָׁן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֹא יַיִן לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁהַיַּיִן לָבָן מֵבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי טוּמְאָה. תָּנוּ רַבָּנַן: זָב תּוֹלִין לוֹ בְּמַאֲכָל, וְכׇל מִינֵי מַאֲכָל. אֶלְעָזָר בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֹא ״חגב״י״ וְלֹא ״גב״ם״, וְלֹא כׇּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי טוּמְאָה. לֹא ״חגב״י״ — לֹא חָלָב, וְלֹא גְּבִינָה, וְלֹא בֵּיצָה, וְלֹא יַיִן. וְלֹא ״גב״ם״ — מֵי גְרִיסִין שֶׁל פּוֹל, וּבָשָׂר שָׁמֵן, וּמֻרְיָיס. וְלֹא כׇּל דְּבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי טוּמְאָה, לְאֵתוֹיֵי מַאי? לְאֵתוֹיֵי הָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי טוּמְאָה, וְאֵלּוּ הֵן: הַשּׁוּם וְהַשַּׁחֲלַיִם וַחֲלֹגְלוֹגוֹת וְהַבֵּיצִים וְהַגַּרְגִּיר. ״וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אוֹרוֹת״, תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: זֶה גַּרְגִּיר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״אוֹרוֹת״ — שֶׁמְּאִירוֹת אֶת הָעֵינַיִם. אָמַר רַב הוּנָא: הַמּוֹצֵיא גַּרְגִּיר, אִם יָכוֹל לְאׇכְלוֹ אוֹכְלוֹ, וְאִם לָאו — מַעֲבִירוֹ עַל גַּבֵּי עֵינָיו. אָמַר רַב פָּפָּא: בְּגַרְגִּירָא מַצְרָנְאָה. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: אַכְסְנַאי לֹא יֹאכַל בֵּיצִים, וְלֹא יִישַׁן בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רַב כִּי מִקְּלַע לְדַרְשִׁישׁ, מַכְרֵיז: מַאן הָוְיָא לְיוֹמָא. רַב נַחְמָן כַּד מִקְּלַע לְשַׁכְנְצִיב, מַכְרֵיז: מַאן הָוְיָא לְיוֹמָא. וְהַתַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זוֹ, וְיֵלֵךְ וְיִשָּׂא אִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת, שֶׁמָּא יִזְדַּוְּוגוּ זֶה אֵצֶל זֶה וְנִמְצָא אָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ וְאָב נוֹשֵׂא בִּתּוֹ, וּמְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מַמְזֵרוּת, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה״. אָמְרִי: רַבָּנַן — קָלָא אִית לְהוּ. וְהָאָמַר רָבָא: תְּבָעוּהָ לְהִנָּשֵׂא, וְנִתְפַּיְּיסָה — צְרִיכָה לֵישֵׁב שִׁבְעָה נְקִיִּים? רַבָּנַן אוֹדוֹעֵי הֲווֹ מוֹדְעוּ לְהוּ, מִקְדָּם הֲווֹ קָדְמִי וּמְשַׁדְּרִי שְׁלוּחָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא יַחוֹדֵי הֲווֹ מְיַחֲדִי לְהוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ. מַתְנִי׳ מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית דִּין לְזִקְנֵי כְהוּנָּה וְהֶעֱלוּהוּ בֵּית אַבְטִינָס, וְהִשְׁבִּיעוּהוּ, וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאָמְרוּ לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין, וְאַתָּה שְׁלוּחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה דָּבָר מִכׇּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין. אִם הוּא הָיָה חָכָם — דּוֹרֵשׁ, וְאִם לָאו — תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. וְאִם רָגִיל לִקְרוֹת — קוֹרֵא, וְאִם לָאו — קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו: בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים. זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל. גְּמָ׳ תָּנָא: לְלַמְּדוֹ חֲפִינָה. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, אַחַת לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין וְאַחַת לִשְׁכַּת בֵּית אַבְטִינָס. אַחַת בַּצָּפוֹן וְאַחַת בַּדָּרוֹם. אַחַת בַּצָּפוֹן, דִּתְנַן: שֵׁשׁ לְשָׁכוֹת הָיוּ בָּעֲזָרָה, שָׁלֹשׁ בַּצָּפוֹן וְשָׁלֹשׁ בַּדָּרוֹם, שֶׁבַּדָּרוֹם: לִשְׁכַּת הַמֶּלַח, לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה, לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין. לִשְׁכַּת הַמֶּלַח — שֶׁשָּׁם הָיוּ נוֹתְנִין מֶלַח לַקׇּרְבָּן, לִשְׁכַּת הַפַּרְוָה — שֶׁשָּׁם הָיוּ מוֹלְחִין עוֹרוֹת קָדָשִׁים. וְעַל גַּגָּהּ הָיְתָה בֵּית טְבִילָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. לִשְׁכַּת הַמְּדִיחִין — שָׁם הָיוּ מְדִיחִין קִרְבֵי קָדָשִׁים. וּמִשָּׁם מְסִיבָּה עוֹלֶה לְגַג בֵּית הַפַּרְוָה. שָׁלֹשׁ שֶׁבַּצָּפוֹן: לִשְׁכַּת הָעֵץ, לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה, לִשְׁכַּת הַגָּזִית. לִשְׁכַּת הָעֵץ, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: לִשְׁכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל הָיְתָה אֲחוֹרֵי שְׁתֵּיהֶן, וְגַג שְׁלׇשְׁתָּן שָׁוֶה. לִשְׁכַּת הַגּוֹלָה — שָׁם הָיָה בּוֹר הַגּוֹלָה, וְהַגַּלְגַּל נָתוּן עָלָיו, וּמִשָּׁם מַסְפִּיקִין מַיִם לְכׇל הָעֲזָרָה. לִשְׁכַּת הַגָּזִית — שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת הַכֹּהֲנִים, וּמִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פְּסוּל, הָיָה לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְיָצָא וְהָלַךְ לוֹ. וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ פְּסוּל, הָיָה לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים וְנִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. אַחַת בַּדָּרוֹם, דִּתְנַן: שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָּעֲזָרָה, שָׁלֹשׁ בַּצָּפוֹן וְשָׁלֹשׁ בַּדָּרוֹם וְאֶחָד בַּמִּזְרָח. שֶׁבַּדָּרוֹם: שַׁעַר הַדְלָקָה, שֵׁנִי לוֹ — שַׁעַר הַקָּרְבָּן, שְׁלִישִׁי לוֹ — שַׁעַר הַמַּיִם. שֶׁבַּמִּזְרָח: שַׁעַר נִקָּנוֹר, וּשְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם אַחַת בִּימִינוֹ וְאַחַת בִּשְׂמֹאלוֹ, אַחַת לִשְׁכַּת פִּנְחָס הַמַּלְבִּישׁ, וְאַחַת לִשְׁכַּת עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין. שֶׁבַּצָּפוֹן: שַׁעַר נִיצוֹץ, בִּנְיַן אַכְסַדְרָה הָיָה, וַעֲלִיָּיה בְּנוּיָה לוֹ עַל גַּבָּיו, וְשָׁם כֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִלְמַעְלָה, וּלְוִיִּם מִלְּמַטָּה. וְשֶׁלִּפְנִים הֵימֶנּוּ הַחֵיל. שֵׁנִי לוֹ — שַׁעַר הַקָּרְבָּן, שְׁלִישִׁי לוֹ — שַׁעַר בֵּית הַמּוֹקֵד. וְתַנְיָא: חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁין טוֹבֵל כֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם, וְכוּלָּן בַּקּוֹדֶשׁ, עַל גַּג בֵּית הַפַּרְוָה. חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה בַּחוֹל, עַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם, וּבְצַד לִשְׁכָּתוֹ הָיְתָה. וְלָא יָדַעְנָא אִי לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין בַּצָּפוֹן וְלִשְׁכַּת בֵּית אַבְטִינָס בַּדָּרוֹם, אוֹ לִשְׁכַּת בֵּית אַבְטִינָס בַּצָּפוֹן וְלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין בַּדָּרוֹם. וּמִסְתַּבְּרָא דְּלִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין בַּדָּרוֹם הֲוַאי. מַאי טַעְמָא? מַקְדֵּים קָאֵי וּמֵיסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְטָבֵיל, וְאָזֵיל לַצָּפוֹן וְגָמַר חֲפִינָה וְאָתֵי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְעָבֵיד עֲבוֹדָה כּוּלֵּי יוֹמָא. לְבַהֲדֵי פַּנְיָא מַדּוּ עֲלֵיהּ, וַהֲדַר אָזֵיל לַדָּרוֹם וְטָבֵיל וְנָיַיח. דְּאִי אָמְרַתְּ לִשְׁכַּת פַּרְהֶדְרִין בַּצָּפוֹן. מַקְדֵּים קָאֵי וּמֵיסֵךְ רַגְלָיו, וְאָזֵיל לַדָּרוֹם וְטָבֵיל וְגָמַר חֲפִינָה וְאָתֵי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְעָבֵיד עֲבוֹדָה כּוּלֵּיהּ יוֹמָא, לַהֲדֵי פַּנְיָא מַדּוּ עֲלֵיהּ, וַהֲדַר אָזֵיל לַדָּרוֹם וְטָבֵיל, וּבָעֵי מֶהְדַּר וּמֵיזַל לַצָּפוֹן וּמֵינַח — וּמִי טָרַח מַטְרְחִינַן לֵיהּ כּוּלֵּי הַאי? אַלְּמָה לָא? מַטְרְחִינַן לֵיהּ טְפֵי, דְּאִי צַדּוּקִי הוּא לִיפְרוֹשׁ. אִי נָמֵי, שֶׁלֹּא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, נַעְבְּדִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אִי נָמֵי תִּסְגֵּי לֵיהּ בַּחֲדָא. וְאָמְרוּ לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל וְכוּ׳. לֵימָא תִּהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: הָנֵי כָּהֲנֵי — שְׁלוּחֵי דְרַחֲמָנָא נִינְהוּ, דְּאִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִידַן נִינְהוּ מִי אִיכָּא מִידֵּי דַּאֲנַן לָא מָצֵינַן לְמֶעְבַּד, וּשְׁלוּחֵי דִידַן מָצוּ עָבְדִי? הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ: מַשְׁבִּיעִין אָנוּ עָלֶיךָ עַל דַּעְתֵּינוּ וְעַל דַּעַת בֵּית דִּין. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין וְכוּ׳. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה — שֶׁחֲשָׁדוּהוּ צַדּוּקִי, וְהֵם פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין — דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ. וְכׇל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּדּוּקִין עוֹשִׂין. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁהִתְקִין מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס. בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. פָּגַע בּוֹ אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁצַּדּוּקִין אָנוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים. אָמַר לוֹ: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: ״כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפּוֹרֶת״, אָמַרְתִּי: מָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי — לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ?! אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁמֵּת וְהוּטַל בָּאַשְׁפָּה, וְהָיוּ תּוֹלָעִין יוֹצְאִין מֵחוֹטְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּיצִיאָתוֹ נִיגַּף, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא: כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בַּעֲזָרָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו. וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל״. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְבוּטָל וְכוּ׳. מַתְנֵי לֵיהּ רַב חָנָן בַּר רָבָא לְחִיָּיא בַּר רַב קַמֵּיהּ דְּרַב ״אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן קְפוּטָל״, וּמַחְוֵי לֵיהּ רַב בִּידֵיהּ ״קְבוּטָל״. וְנֵימָא לֵיהּ מֵימָר! קְרִיאַת שְׁמַע הֲוָה קָרֵי. וְכִי הַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָּא: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע לֹא יִרְמוֹז בְּעֵינָיו, וְלֹא יִקְרוֹץ בְּשִׂפְתוֹתָיו, וְלֹא יוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו. וְתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וּמְרַמֵּז בְּעֵינָיו, וּמְקָרֵץ בְּשִׂפְתוֹתָיו, וּמַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְלֹא אוֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב״! לָא קַשְׁיָא: הָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן, הָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, בָּם — וְלֹא בִּתְפִלָּה. ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, בָּם יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, עֲשֵׂה אוֹתָן קֶבַע וְאַל תַּעֲשֵׂם עֲרַאי. אָמַר רָבָא: הַשָּׂח שִׂיחַת חוּלִּין — עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדִבַּרְתָּ בָּם״, בָּם — וְלֹא בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר״. מַתְנִי׳ בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם, פִּרְחֵי כְהוּנָּה מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָא, וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל! עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה. גְּמָ׳ מַאי צְרָדָא? אָמַר רַב יְהוּדָה: צָרָתַהּ דְּדָא, מַאי הִיא — גּוּדָל. מַחְוֵי רַב הוּנָא וְאָזֵל קָלָא בְּכוּלֵּי בֵּי רַב. וְאוֹמְרִים לוֹ אִישִׁי כֹּהֵן גָּדוֹל הָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה וְכוּ׳. אָמַר רַב יִצְחָק: עַל חֲדַת. מַאי הִיא? אָמְרִי לֵיהּ: אַחְוִי קִידָּה. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה וְכוּ׳. תָּנָא: לֹא הָיוּ מַעֲסִיקִין אוֹתוֹ לֹא בְּנֵבֶל וְלֹא בְּכִנּוֹר, אֶלָּא בַּפֶּה. וּמָה הָיוּ אוֹמְרִין — ״אִם ה׳ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ״. מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ יְשֵׁנִין כׇּל הַלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע כֹּהֵן גָּדוֹל קוֹל הֲבָרָה וְלֹא תְּהֵא שֵׁינָה חוֹטַפְתּוֹ. תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אָמַר: אַף בִּגְבוּלִין הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ חוֹטְאִין. אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּרְגּוּמָא, נְהַרְדְּעָא. דַּאֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא, אָמְרִיתוּ: ״אַמַּאי לָא אָתֵי מָשִׁיחַ״? וְהָא הָאִידָּנָא יוֹמָא דְכִיפּוּרֵי הוּא וְאִבְּעוּל כַּמָּה בְּתוּלָתָא בִּנְהַרְדְּעָא. אֲמַר לֵיהּ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאי אָמַר? אֲמַר לֵיהּ: ״לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ״. וְשָׂטָן מַאי אֲמַר? אֲמַר לֵיהּ: שָׂטָן בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. מִמַּאי? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: ״הַשָּׂטָן״ בְּגִמַטְרִיָּא תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה הָוֵי. תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה יוֹמֵי — אִית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. בְּיוֹמָא דְכִיפּוּרֵי — לֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא לְאַסְטוֹנֵי. מַתְנִי׳ בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין לְפָנָיו בֵּין לְאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. וְלֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל. גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, קוֹדֶם חֲצוֹת — יַחְזִיר, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן, לְאַחַר חֲצוֹת — לֹא יַחְזִיר, וְאֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה ... וְהִקְטִיר״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כׇּל הַלַּיְלָה ... וְהֵרִים״, הָא כֵּיצַד? חַלְּקֵהוּ — חֶצְיוֹ לְהַקְטָרָה, וְחֶצְיוֹ לַהֲרָמָה. מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מֵחֲצוֹת, וּבָרְגָלִים מֵאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, הֵיכִי מַקְדְּמִינַן וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַלַּיְלָה״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַד הַבֹּקֶר? וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַד הַבֹּקֶר״ — תֵּן בֹּקֶר לְבׇקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה. הִלְכָּךְ, בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ, בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו — סַגִּיא. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דְּאִיכָּא חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל — עָבְדִינַן מֵחֲצוֹת. וּבִרְגָלִים, דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל וּנְפִישִׁי קׇרְבָּנוֹת — עָבְדִינַן מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה. כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: לֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל. מַאי: ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״? רַב אָמַר: קְרָא גַּבְרָא. רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: קְרָא תַּרְנְגוֹלָא. רַב אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. לָא הֲוָה אָמוֹרָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא, קָם רַב עֲלֵיהּ, וְקָא מְפָרֵשׁ: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שֵׁילָא, וְלֵימָא מָר: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״? אֲמַר לֵיהּ: ״אַבּוּב לְחָרֵי — זָמַר, לְגַרְדָּאֵי — לָא מְקַבְּלוּהּ מִינֵּיהּ״. כִּי הֲוָה קָאֵימְנָא עֲלֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא וּמְפָרֵישְׁנָא: מַאי ״קְרִיאַת הַגֶּבֶר״ — קְרָא גַּבְרָא, וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי. וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי, אֵימָא: ״קְרָא תַּרְנְגוֹלָא״. אֲמַר לֵיהּ: מָר נִיהוּ רַב? נִינַח מָר. אֲמַר לֵיהּ, אָמְרִי אִינָשֵׁי: ״אִיתְּגַרְתְּ — לֵיהּ פּוּץ עַמְרֵיהּ״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, הָכִי אֲמַר לֵיהּ: ״מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ, וְלֹא מוֹרִידִין״. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא. תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב: גְּבִינִי כָּרוֹז מַהוּ אוֹמֵר: ״עִמְדוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדַתְכֶם, וּלְוִיִּם לְדוּכַנְכֶם, וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמַדְכֶם״. וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. מַעֲשֶׂה בְּאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹלוֹ בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ שִׁיגֵּר לוֹ מַתָּנוֹת. וְאַף עַל פִּי כֵן, כֹּהֵן גָּדוֹל מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ. דְּאָמַר מָר: וּכְבָר אָמַר ״אָנָא הַשֵּׁם״ וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ עֲשַׂר פַּרְסֵי. וְאַף עַל גַּב דְּהָכָא אִיכָּא חוּלְשָׁא, וְהָכָא לֵיכָּא חוּלְשָׁא. וְהָכָא יְמָמָא, וְהָתָם לֵילְיָא. דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמָע בַּיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁמָע בַּלַּיְלָה? מִפְּנֵי גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁמְּנַסֵּר בָּרָקִיעַ כְּחָרָשׁ הַמְנַסֵּר בַּאֲרָזִים. וְהַאי חִירְגָּא דְיוֹמָא ״לָא״ שְׁמֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר: ״וְכׇל דָּיְירֵי אַרְעָא כְּלָא חֲשִׁיבִין״. תָּנוּ רַבָּנַן: אִלְמָלֵא גַּלְגַּל חַמָּה, נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי. וְאִלְמָלֵא קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, נִשְׁמָע קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת הוֹלְכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה, וְקוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי, וְקוֹל נְשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לֵידָה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף רִידְיָיא. וּבְעוֹ רַבָּנַן רַחֲמֵי אַנְּשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף, וּבַטְּלוּהּ. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא: הַיּוֹצֵא לַדֶּרֶךְ קוֹדֶם קְרִיאַת הַגֶּבֶר — דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּשְׁנֶה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. וּבְאֵיזֶה תַּרְנְגוֹל אָמְרוּ — בְּתַרְנְגוֹל בֵּינוֹנִי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל, עוֹמְדִין צְפוּפִין וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווֹחִים, וְנִמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְשָׁכִין אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת, וְעוֹמְדִים צְפוּפִין, כְּשֶׁהֵן מִשְׁתַּחֲוִין — מִשְׁתַּחֲוִין רְווֹחִים, וְזֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּמִּקְדָּשׁ. דִּתְנַן, עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם. וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם. וְלֹא אֵירַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא נִמְצָא פְּסוּל בָּעוֹמֶר, וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. עוֹמְדִים צְפוּפִים, וּמִשְׁתַּחֲוִים רְווֹחִים. וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם. וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם. פָּתַח בְּמִקְדָּשׁ, וְסִיֵּים בִּירוּשָׁלַיִם! אִיכָּא תַּרְתֵּי אַחְרָנְיָיתָא בְּמִקְדָּשׁ. דְּתַנְיָא: מֵעוֹלָם לֹא כִּבּוּ גְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וּמְנַשְּׁבוֹת בּוֹ — אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָתַנְיָא רַב שְׁמַעְיָה בְּקַלְנְבוֹ: שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס, נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן, וְאָמַר אַבָּיֵי: מוּרְאָה, וְנוֹצָה, וְדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, וְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה — נִבְלָעִין בִּמְקוֹמָן! פְּסוּלֵי תְּלָתָא הָווּ? חַשְׁבִינְהוּ בְּחַד, אַפֵּיק תְּרֵי וְעַיֵּיל תְּרֵי. אִי הָכִי, בְּלוּעִין נָמֵי תְּרֵי הָווּ? חַשְּׁבִינְהוּ בְּחַד. חָסְרוּ לְהוּ! אִיכָּא נָמֵי אַחֲרִיתִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל הָיָה נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַבִּי לֵוִי: דָּבָר זֶה מָסוֹרֶת בְּיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ: מְקוֹם אָרוֹן — אֵינוֹ מִן הַמִּדָּה. וְאָמַר רַבְנַאי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוּבִים — בְּנֵס הָיוּ עוֹמְדִין! נִיסֵּי דְבָרַאי — קָא חָשֵׁיב, נִיסֵּי דְגַוַּאי — לָא קָא חָשֵׁיב. אִי הָכִי, לֶחֶם הַפָּנִים נָמֵי נִיסֵּי דְגַוַּאי הוּא! לֶחֶם הַפָּנִים נִיסֵּי דְבָרַאי הוּא, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״, טָהוֹר — מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא, כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי טוּמְאָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, וְאוֹמְרִים לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁסִּילּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״. וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב, וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶן בִּזְמַנָּן, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן נוֹשְׁרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ״. וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל יָבַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפֶרַח לְבָנוֹן אוּמְלָל״, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פָּרוֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ״. נִיסֵּי דִּקְבִיעִי לָא קָא חָשֵׁיב. הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי: אָרוֹן וּכְרוּבִים נָמֵי, נִיסֵּי דִּקְבִיעִי נִינְהוּ. אָמַר מָר: וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה. וּמִי הֲוָה עָשָׁן בְּמַעֲרָכָה? וְהָתַנְיָא: חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּאֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה: רְבוּצָה כַּאֲרִי, וּבָרָה כַּחַמָּה, וְיֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ, וְאוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין, וְאֵינָהּ מַעֲלָה עָשָׁן! כִּי קָא אָמְרִינַן — בִּדְהֶדְיוֹט. דְּתַנְיָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״, אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. רְבוּצָה כַּאֲרִי. וְהַתַּנְיָא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים: אֲנִי רְאִיתִיהָ, וּרְבוּצָה כְּכֶלֶב! לָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן — בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי. וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִי הֲוַאי? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבֵד״, וְקָרֵינַן ״וְאֶכָּבְדָה״. מַאי שְׁנָא דִּמְחוּסַּר הֵ״א — אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵן: אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ, וְאוּרִים וְתוּמִּים. אָמְרִי: אִין, מִיהְוָה הֲוָה, סַיּוֹעֵי לָא מְסַיְּיעָא. תָּנוּ רַבָּנַן, שֵׁשׁ אִשּׁוֹת הֵן: יֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה, וְיֵשׁ שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה, וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין, וְיֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ. יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה — הָא דִּידַן. שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת — דְּחוֹלִין. אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה — דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: ״וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה״. אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין — דְּמַעֲרָכָה. יֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ — דְּגַבְרִיאֵל, וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ — דִּשְׁכִינָה, דְּאָמַר מָר: הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָן. וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה, אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ? וְהָאָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה. נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן — עֲנִיִּים שְׂמֵחִין וּבַעֲלֵי בָתִּים עֲצֵבִין, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין וּפֵירוֹתֵיהֶן מַרְקִיבִין. נָטָה כְּלַפֵּי דָרוֹם — עֲנִיִּים עֲצֵבִין, וּבַעֲלֵי בָתִּים שְׂמֵחִין, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִין, וּפֵירוֹתֵיהֶן מִשְׁתַּמְּרִין. נָטָה כְּלַפֵּי מִזְרָח — הַכֹּל שְׂמֵחִין. כְּלַפֵּי מַעֲרָב — הַכֹּל עֲצֵבִין! דְּאָזֵיל וְאָתֵי כְּדִיקְלֵי, וְאִבַּדּוֹרֵי לָא הֲוָה מִיבַּדַּר. אָמַר מָר: כְּלַפֵּי מִזְרָח — הַכֹּל שְׂמֵחִין, כְּלַפֵּי מַעֲרָב — הַכֹּל עֲצֵבִין. וּרְמִינְהוּ: מִזְרָחִית — לְעוֹלָם יָפָה, מַעֲרָבִית — לְעוֹלָם קָשָׁה, רוּחַ צְפוֹנִית — יָפָה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְקָשָׁה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין, רוּחַ דְּרוֹמִית — קָשָׁה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ, וְיָפָה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין. וְאָמַר רַב יוֹסֵף, וְאִיתֵּימָא מָר זוּטְרָא: וְסִימָנָיךְ — שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם. הַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ, וְהַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ! לָא קַשְׁיָא: הָא — לַן, וְהָא — לְהוּ. הֲדַרַן עֲלָךְ שִׁבְעַת יָמִים

1 יבמות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עֲקוּרִים — מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּעֶתֶר — מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ הַתְּבוּאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת רַגְזָנוּת לְמִדַּת רַחֲמָנוּת. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אַבְרָהָם וְשָׂרָה טוּמְטְמִין הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר

1 מגילה פתח ↗

״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת״. ״בִּגְדֵי מַלְכוּת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּתִיב הָכָא: ״וַתִּלְבַּשׁ״, וּכְתִיב הָתָם: ״וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי״.

2 מדרש תהילים פתח ↗

כי אתה גוחי מבטן. אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה. בשעה שגזר אחשורש אחשורוש להשמיד להרוג ונכנסה אסתר בלא רשות שנאמר אסתר ה א ותעמוד בחצר בית המלך. שבעה קנקלין יש למלך. נכנסה בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי. כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שיניו ומכסכס. אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין. ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא בקשה. וזו נכנסה כזונה שלא ברשות. עמדה לה באמצע הקנקל הרביעי. הראשונים לא היו יכולין ליגע בה שכבר עברה על רשותן. האמצעים לא היו יכולין ליגע שעדיין לא עברה על רשותן ומהרהרין עליה. רבי לוי בשם רבי חמא אמר הוא שדוד אומר וסודר עליה תפלה בשעה שהעליונים ותחתונים מקלסין להקב"ה תהלים קמח א הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים. באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני כי צרה קרובה:

3 מדרש תהילים פתח ↗

4 יבמות פתח ↗

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁבַע בְּעִילוֹת בָּעַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד״. וְהָא קָא מִתְהַנְיָא מֵעֲבֵירָה! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: כׇּל טוֹבָתָן שֶׁל רְשָׁעִים —

4 ברכות פתח ↗

וְהַמַּאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ: דִּלְמָא אָתֵי עַנְיָא וְיָהֵיב לֵיהּ. דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ״, וּכְתִיב: ״וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״, פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.

4 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָסוּר לָאָדָם שֶׁיַּשְׁהֶה מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַאֲפִילּוּ הִיא עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּלָא חֲתִימִי, אֲבָל בְּאַתְרָא דַּחֲתִימִי – אִי לָא חָזֵי חֲתִימָה לָא שָׁקֵיל. וּבְאַתְרָא דְּלָא חֲתִימִי נָמֵי לָא אֲמַרַן – אֶלָּא דְּלָא מְהַנְדְּסִי, אֲבָל מְהַנְדְּסִי – לֵית לַן בַּהּ.

1 ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית:

2 ויהי ביום השלישי וגו'. המפרשי' כלם הסכימו שביאור ותלבש אסתר מלכות, הוא בגדי מלכות, וכן נראה בתרגו' רבה, והוה ביומא תליתאה כד צמת אסתר תלתא צומין צומא בתר צומא, קמת מן עפרא ומן קיטמא כד כפיפא קומתה ולא פשיטא, ואתקנת בתיקונהא כמה דמתקינן מלכתא ולבשה לבושא דמלכותא מיטקס בדהבא טבא דאופיר, ובשיראה פרנגן טבא דמיטקס באבנין טבין ומרגלין דאיתיאו יתיה ממדינ' אפריקי ואחתת ברישהא כלילא טבא דדהבא וסיימת בריגלהא מסנין דאובריזין דדהבא ע"כ, הנה כי קישטה עצמה מכף רגל ועד ראש, ובדרך זה כתב הה"ר מנחם לבית מאיר בספר שבר גאון בשם אבי העזרי, ותלבש אסתר מלכות שהתלבשה מן המלכות עד שפניה יורו היות המלכות נאוה אליה, ואני אומר לפי דבריו נודע היות עתה היא מואסת המלכות ובלתי חפצה בה וכמו שנראה ממה שלא הגידה עמה ומולדתה ומה שמיאנה בבשמים ובתמרוקי הנשים כי אם אשר יאמר הגי, ויותר מזה יראה ממה שכתבתי למעלה באכילת הזרעונים בפסוק וישנה ואת נערותיה לטוב תמצאנו בטוב טעם ודעת, ועתה כי אמר מרדכי לבא אל המלך, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות בביאורנו האחרון בו, הסכימה להתפאר במלכות וללבוש עצמה ממנו על דרך איוב כ"ט י"ד צדק לבשתי וילבשני כאילו עד עתה היתה פושטת ומשלכת אותו ועכשיו נתלבשה ממנו, האמנה בגמרא מגילה פ"ק אמרו ותלבש אסתר מלכות מלכות בגדי מלכות מבעי ליה, א"ר אלעזר א"ר חנינא מלמד שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא ותלבש אסתר מלכות וכתיב התם ד"ה א' י"ב י"ח ורוח לבשה את עמשי ע"כ. וטעמו של דבר מי הכריחם להוציא הכתוב מפשוטו יתבאר בסמוך בס"ד. אלא שיש לדקדק בו אחרי שהכתוב ייחס הדבר אליה ותלבש וגו' למה ר' אלעזר סבב הדבר אל רוח הקדש שהיא לבשה אותה והדבר מבואר שהיא יותר תפארת אליה לומר שהיא בעצמה נתלבשה מרוח הקדש אשר מורה כן, והנ"ל שר' אלעזר דקדק כי אם הכוונה היא שאסתר השתדלה במעשיה הטובים ובדברי הצומות להלביש עצמה מרוח הקדש, הנה זה באמת היה מיום הראשון. אשר למה יחסו הכתוב ליום השלישי, ולכן סבב רבי אלעזר הדבר אל נוח הקדש כי אסתר משעה ראשונה כוונה להתלבש בו, ואף גם זאת עד שהרבתה להתפלל לא לבשתה רוח הקדש כי כן דרכו יתבר' עם הצדיקים כדאמרינן בגמרא יבמות פ"ו א"ר יצחק מפני מה היו אבותנו עקורים מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ולכן לא לבשתה רוח הקדש עד היום השלישי. ואף גם זאת המקר' יחס הדבר אל הסבה שהיא השתדלה בדבר ולכן כתב ותלבש אסתר, ואם תרצה אמור והוא יותר נכון שהיא לא כיוונה רק למצא חן בעיני אחשורוש להציל לקוחים למות כי מרוב ענותנותה לא עלתה על לבה שתהיה רוח הקדש שורה עליה ולבשרה כי כבר רצה אלהים מעשיה וכי נשמעו דבריה לבשתה רוח הקדש ואחרי שמעשיה גרמו יחס הכתוב הדבר אליה כמדובר, עוד איתא התם מגילה פ"ק ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה תהלי' כ"ב ב' ואמר' אלי אלי למה עזבתני, שמא אתה דן על שוגג כמזיד, ועל אונס כרצון, או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. חזרה וקראו אריה שנאמר הושיעני מפי אריה ע"כ ויש להתעורר במאמר הלז דברים, א' מי הגיד לר' לוי כי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ושעל כן צעקה אלי אלי וגו' ופשוטו של מקרא שהיא צועקת בשם כל האומה כמנהג הכתובי' ואם עליה היא צועקת מנא ליה שנסתלקה בשעת שהגיעה לבית הצלמי' ולא קודם לכן, ב' מאמר שמא אתה דן על שונג כמזיד למה, ובשלמא אונס כרצון ניחא, לפי שעתה היא באה מעצמה מבלי שיכריחה המלך, וכמו שקדם בוכאשר אבדתי אבדתי אבל שוגג כמזיד מה עניינו. ג' מה זו שאלה ואם היה דן כזה לא היה בא עמה עד פה, כי מעת שניתקו כפות רגליה לבא אל המלך היא עוברת על דת אם באונס אם ברצון, ד' מאמרה או שמא על שקראתיו כלב שנא' הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי זר עד מאד ביען פסוק זה מאוחר ומופלג מאד מפסוק אלי אלי ורש"י ז"ל כאשר לחצו הספק הזה כי רב הוא כתב הצילה מחרב נפשי באותו מזמור הוא כאלו אמר שהוא דוחק. והתשובה ר' לוי ג' דברים הניעוהו לזה, א' סברא ישרה שאם לא היה הדבר כן שהיתה שכינה עמה מקודם. היתה עוברת על לא תנסו ומוסרת עצמה לסכנה ודאית לספק אם יקובלו צומות לקוחים למות ומטים להרג בחטאיהם ומה לה ולצווי מרדכי ומי לנו גדול ממנו יתב' ואמר לנביאו שמואל מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי וגו' וכתיב שמואל א' י"ו ב' ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני. ולא נחשב זה לו לחטא כי היכא דהיזקא קביע שאני כדאמרינן בגמרא קדושין פ"ק וחולין פ' י"ב אלא שראתה כי הולך לפניה ה' ולכן בטחה ללכת כי ע"י שהחזירה כל ישראל בתשובה בענין לך כנוס, וכמו שקדם נדבקה בה שכינה ועתה למה יעזבה והיא לא חטאה מעת בואה ועד עתה חטא יחייב העזיבה ההיא, אלא ודאי שבהגיעה בית הצלמים עזבה. ולכן צעקה אלי אלי למה עזבתני, זה הוא הדבר הראשון אשר הגיע לר' לוי לומר כי משנכנסה לבית הצלמי' נסתלקה ממנה שכינה כי אם לא היתה הולכ' לפניה בתחלה לא היתה היא הולכת ובהגיעה למקום טומאה נסתלקה ק"ו ממאמר פן יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, אולם הדבר הב' אשר הביאו לזה. הנה הוא פסוק אלי אלי למה עזבתני כי לא יקרא עוזב אלא מי שהיה אוחז בו או שהיה עמו תחלה כענין ועזב את אביו יונה ב' ט' חסדם יעזיבו, כי אבי ואמי עזבוני. ואחרי שאמרה למה עזבתני נכרים הדברים שהיתה עמה עד העת ההיא, אולם הדבר הג' אשר הכריחו לזה הוא פסוק ותעמוד בחצר בית המלך אשר אנו בביאורו, כי יש לספק בו אחרי שכל דברי מרדכי היהודי אליה לבא אל המלך והיא גם היא אמרה ובכן אבא אל המלך, למה בשעת מעשה לא נזכר כי באה רק ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך כאילו שם נמצאה ושם היתה או שנפלה מן השמים שם, ומן הראוי שיאמר ותלבש וגו' ותבא בחצר בית המלך והוא ראוי להתבונן בו מי שלא ירצה לעצום עיניו ממנו ובעיני רז"ל עצום הוא כמו שתראה כמה נתחבטו בתיבת ותעמוד. וראשונה במקום הזה חדש בו ר' לוי ביאור נפלא, והוא שתיב' ותעמוד לא על אסתר נאמרה שעמדה שם שא"כ יפול הספק הנאמר, אבל שתיבת ותעמוד מוסבת אל המלכות הנז' ותלבש אסתר מלכות ותיב' ותעמוד אחות ותעמוד מלדת. ויעמוד השמן. עמדו לא ענו עוד איוב ל"ב י"ו אשר עניינם ההפסק והביטול ממה שהיה מקודם. וכן הדבר פה כי אחרי שביאר ותלבש אסתר מלכות ר"ל מדת מלכות קרא נא אותה שכינה או רוח הקדש כי הכל הוא אמת א"כ ביאור ותעמוד הוא נפסקה מלבא עוד עמה ותעמוד מרחוק בבאה אל החצר הפנימית אשר שם הצלמים בלי ספק, והותרה ההערה הא'. האמנה מאמרה שמא אתה דן על שוגג כמזיד וכו'. ביאורו אצלי, רבש"ע הנה פשפשתי מעשי ושבתי לפניך בצום ובבכי ובמספד, ואתה אמרת היטב אטיב עמך וזה אני רואה מרוח קדשך ההולך לפני, ועתה כי שב מאחרי איני יודעת למה אם לא שיהיה על איזה שוגג אשר לקטנותו או לקלותו לא נזכרתי ממנו, או על אונס זה כי בבאי ואני לא נקראתי יראה כמזמנת עצמי לעבור על דת, ואתה לבדך ידעת לב בני האדם וידעת כי אנושה מכתי על היותי אנוסה ומוכרחת לבא, וחשש זה עתה בעיני הוא מה שאומר נודע כי ההשגחה העצומה צריכה התדבקות רב ועצום, ואינו דומה בא השכינה במקום טהור לבואה במקום בלתי טהור ולהורות לבני ישראל עוצם אהבתו אליהם הפליג לומר ויקרא י"ו י"ז השוכן אתם בתוך טומאותם, ולכן אסתר בחנה כי לבא עמה במקום טהור לא יחשב עון אשר יחטא שוגג אחד או בואה עתה אל המלך כנראה מרצונה אחרי שהוא יתברך יודע ועד כי היא מרת נפש, אבל לבא עמה במקום טומאה צריך לדקדק הרבה, ולחוש לזה ולפחו' ממנו והותרו ההערות ב' ג'. אמנם מאמר או על שקראתיו כלב, קשה עד מאד אחשוב שרמז אליו רש"י ז"ל כמו כן בתחלת המאמר מלבד מה שרמזו במקומו, והוא עבר לפנינו, עוד רמזו בתחלתה מאמר אלי אלי למה עזבתני במזמור אילת השחר היא, ומלבד מה שרמז בזה כי מי הגיד לו לר' לוי שפסוק זה אמרו אסתר עד שהוצרך להודיענו באיזה מקו' אמרו, ולכן אמר במזמור אילת השחר כלו' הנה זה המקרא הוא במזמור אילת השחר אשר נודע בגמרא יומא פ"ק שנק' אסתר אילת השחר ואחרי שידענו כי אסתר אמרו בא ר' לוי מהטענות אשר קדמו והודיענו כי כשהגיע' לבית הצלמי' אמרו ומלבד זה יראה לי שרמז עוד לספק שאנו בו, והקדים לומר כי אין סדר במקרא הזה עם הטעם שיאמר ר' לוי ודי שמקראות הללו הם במזמור אחד, והנראה אלי בהיתר הספק הזה כי אין טענת שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון, וטענת או שמא מפני שקראתיו כלב, נאמרות כאחת מפי אסתר, אבל שהיא בראותה שרחקה ממנה רוח הקדש צעקה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד או על אונס כרצון עה"ד שביארנו, וסדרה טענותיה שראוי שיקובלו דבריה אם מגדולתו ית' תהל' כ"ב ד' ואתה קדוש, אם מצד רגילותו לעשו' עם הכלל ועם הפרט, בך בטחו אבותנו, אליך זעקו ונמלטו, ואנכי תולעת ולא איש, עליך השלכתי מרחם, ואם מעוצם הצרה אל תרחק ממני, ואם לעוצם שמחת האויב סבבוני פרים רבים, פצו עלי פיהם, ואם לרב הכנעותה יבש כחרש כחי, כי סבבוני כלבים, וסיימה דבריה ואתה ה' אל תרחק, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי כי הנה הוא חורק עלי בשניו הוא ואנשיו, וכמו שיבא, הדבר יצא מפיה מיד כלב יחידתי ונזכרה ציאתו ית' שמות ו' י"ג ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים, ואמרינן בשמות רבה פרשת ח' אמר להם הב"ה היו נוהגים בו כבוד וחלקו כבוד למלכות אעפ"י שאני צריך לעשות בו את הדין, וראתה כי לא יספה רוח הקדש לשוב אליה עוד, אמרה או שמא על שקראתיו כלב לא הספיקו הטענות שטענתי לשתשוב אלי חזרה וקראו אריה, באופן כי הטענה הראשונה היא על ההסתלקות, והב' על אשר לא שבה. והותרה ההערה הד'. ונתבאר המאמר ולמדנו ביאור ותעמוד בחצר בית המלך וגו' כמין חומר כי לא על אסתר הוא אומר שעמדה שם רק על המלכות הנז' שעמדה שם ולא הלכה עוד עמה. עוד להם ז"ל ביאורים אחרים בדבר ותעמוד במדרש שוחר טוב מזמור כ"ב וז"ל אל תרחק ממני כי צרה קרובה תהלים כ"ב י"ב אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד, נכנסה אסתר בלא רשות שנא' ותעמוד בחצר בית המלך. שבעה קנקלון יש למלך, נכנסה בלא רשות לקנקל א' ולב' ולג', כיון שנכנסה לחצי קנקל הד'. התחיל מחרק את שניו ומכסכס אמר חבל על דמובדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא רצתה וזו נכנסה כזונה בלא רשות עמדה לה באמצע הקנקל הד' הראשונים לא היו יכולים לעכבה שכבר עברה על רשותן. האמצעיים לא היו יכולים לעכבה שעדיין לא עברה על רשותן. והיו מהרהרים עליה, ר' חמא בשם ר' לוי אמר הוא שדוד אומר וסודר בתפלה עליה בשעה שהעליונים והתחתונים מקלסין להב"ה שם קמ"ח א' הללויה הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים. באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממני וגו' ע"כ. האירו עינינו בכמה דברים. א' כי בבא איש לפני המלך אם ימצא חן בעיניו ויושיט לו שרביט זהבו. בא יבא ברנה. ובבואה אסתר לפניו הנה באה מסופקת ותומכת ובוטחת בקונה יטה אליה חסד ותמצא חן בעיניו כאשר מצאה בשכבר. וכי ראתה אותו רשע יראה וכעס שניו יחרוק חשבה כי כלה היא מאתו להורגה, ולכן צעקה אל תרחק ממני וגו' כי החן העוזר איננו. ב' למדונו כי בראותה עמה בצרה נכנסה עמה' בעצת מרדכי ולא השתדלה להמלט בית המלך מכל היהודי' כאשר דבר עליה מרדכי וזה למדנו ממאמרם בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ולאבד וכו' ומי לא ידע שנכנס' בעת רעה ההיא עת צרה ליעקב, אלא שכיוונו להודיענו כי הסכימה דעתה להשתתף בצרתם והשליכה נפשה מנגד, וזהו בשעה שגזר וכו', נכנסה אסתר בלא רשות, ולפי שהיה הדבר זר עד מאד כי זה לא ב' ימים גזר על גוי עצום כלה ונחרצה לא פשעם ולא חטאתם רק שנאמר עליהם היותם בתים דתי המלך ועתה ביום הג' היאך מלאה לבה לעבור דתו בקום עשה והיה לה ליטול רשות ע"י שליח או שלוחים טרם תבא אליו. אלא שחרף נפשה למות כדי להשתתף בצרת הצבור. ושלא תהיה כפורשת מהם בעת צרתם וחשבה שאם תשלח לשאול רשות ולא יותן לה כי אז אין מרפא למחלתם ולכן הסכימה שיהרגה המלך והגזרה בטלה וכהא דאמרינן בדברים רבה פרשת ואתחנן דאמר ושבת עד ה' אלהיך אין לך דבר גדול מן התשובה מעשה שהיו רבותנו ברומי. ר' אליה ור' יהושע ורבן גמליאל וגזרו סנקליטין פי' גזר דין של מלך לומר מכאן ועד שלשים יום לא יהיה בעולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים. בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר והיו רבותנו מצטערים הרבה, אמר להם אותו ירא שמים אל תצטערו. מכאן ועד שלשים יום אלהיהן של יהודים עומד להם בסוף. יום אחד גילה לאשתו את הדבר אמרה לו והרי שלמו כ"ה ימים, אמר לה עוד חמשה ימים, והיתה אשתו צדקת ממנו אמרה לו הלא אין לך טבעת מוץ אותה ומות, וסנקליטין בטל עליך עוד שלשת ימים אחרים והגזירה עוברת, שמע לה ומוץ את טבעתו ומת שמעו רבותנו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים, אמרו רבותנו חבל על הספינה שהלכה לה ולא נתנה המכס, כלומר הצדיק הזה לא מל, אמרה להם אשתו יודעת אני מה אתם אומרים חייכם לא הלכה הספינה עד שנתנה מכס שלה. מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להם קופסא שהיתה המילה בתוכה וסמרטוטין מלאים דם נתונים עליה וקראו עליו רבותנו המקרא הזה תהלים מ"ז י' נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ע"כ. וחזקה על אסתר הצדקת שכיוונה לעשות ככה ולכן נכנסה בלא רשות ואין כוונתם על ואני לא נקראתי וגו' אלא שהיה לה לבקש רשות ע"י שליח כמו שאמרנו ולא בקשה שאם לא יתן לה רשות שוב אין עוד תקנה ובעוברה על דת המלך תהרג והגיזרה עוברת כי בעבורה יתבטלו מהשגיח בדבר המלכות ק"ו מן סנקליטין של מלך ובין כה וכה בני ישר' ישובו עד ה' אלהיהם כאשר החלו לעשות כי עד עתה קצת היו בוטחים לאמר אחות יש לנו בבית המלך וכמו שיבא בפסוק יבא המלך והמן בס"ד, ובראות' כי נהרגה יתחזקו יותר באלהיהם וירוחמו כי לא יטוש ה' את עמו כתיב. ושים עיניך לטובה על כל הדברים האלה, ג' הודיענו ביאור ותעמוד כי לא אמר ותבא אל המלך וכמו שקדם וביארו שהכוונה היא שלא נטלה רשות כמשפט כל הבא אל המלך כי אם היתה נוטלת רשות מהם נודע הוא שלא יתנוה עבור בגבולם עד ישאלו את פי המלך. ואולי לא יתן הוא רשות שתבא אליו כמו שנכפל כבר ומה גם כי הרשות לבא אל המלך היה ע"י המן כמובא בתרגו' ואני עתיד להאריך בדבר בפסוק יבא המלך והמן ושם תמצאנו וידוע שמעולם הוא לא יתן לה רשות וכמו שיבא שמה בס"ד. ולכן חכמה ומיהרה לבא שלא ירגישו בה והיתה מחריצותה כי בג' חדרים לא הרגישו בה עד שעברה גבולם ועמדה טרם עבור כל גבול הד' כדי שלא יהיה להם רשות לפגוע בה ותיבת ותעמוד לפי זה מורה על החריצות והמהירות כי כאשר לבשה בגדי מלכו' תכף עמדה בחצר בית המלך. ד' הודיעינו ביאור אחר בתיבת ותעמוד שהוא לשון עכובה כמו וירח עמד ויעמוד השמש בחצי השמים, והדבר כי ראתה פני המלך רעים חורק עליה בשיניו, והיא אצל השומר הד' ונתעכבה שם כשואלת רשות ליכנס ושלא יראה כי מרתה פי מלך כי היא גם היא שואלת רשות כאחת שפחותיה וזהו דבש וחלב, ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר כי בחן כי היתה סרה אל משמעתו ולא תמרה את פיו ולכן נשאה חן בעיניו וכמו שיתבאר בסמוך בס"ד, ה' גלו לנו ביאור אילת השחר אשר איננו שם כלי כאשר התנבאו המפרשים אבל ביאורו זמן סידור המזמור כעת עלות השחר, וז"ש הוא שדוד אומר וסידר תפלה עליה בשעה שהעליונים והתחתוני' מקלסין להב"ה כלומר שכלם ביחד מקלסים הוא שדוד אומר הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו כל מלאכיו, הללו את ה' מן הארץ, ההרים וכל גבעות, החיה וכל בהמה, מלכי ארץ וכל לאומים, הודו על ארץ ושמים כלומר כלם ביחד ישאו קולם ירונו ובעת ההיא סודרה תפלה זו והוא ביאור אילת השחר. ואומר אני כי בעת ההיא באה אסתר לפני המלך זו היא כוונת מאמרם אימתי אמרה אסתר אל תרחק ממני, כי לא שאלו על הזמן רק על השעה באיזו שעה מהיום השלישי. וזה טעם ויהי ביום השלישי ותלבש וגו', ותעמוד, כי לא נתעסקה בשום דבר אחר וכענין על תפלתי שיהיה סמוך למטתי כי באור אור יום שלישי לבשה חן ותעמוד וגו' כדי שלא להחמיץ את המצות ולמודים הם הצדיקים להשכים לכבוד קונם ומבית אברהם אביה' ירשו זה, כי השכים פעמים. א' לגרש בנו על פי דבורו ית' ב' לשחוט בנו יחידו לקיים מצות קונו. וסמך לדבר זה שהיה זה בבקר פסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבקר מה שם בהיות הבקר אף כאן בהיות הבקר ולטעום יערת דבש זה גם כי אאריך מעט לא אחוש. ואבאר מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב מזמור כ"ב:

3 איתא התם למנצח על אילת השחר, למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה ואימתי הוא מאיר בלילה אעפ"י שהוא לילה יש בו אור הלבנה והככבי' ואימתי הוא חשך כעלות השחר שהלבנה והככבי' נכנסי' והמזלות הולכים להם, ואותה שעה אין חשך גדול מזה, והב"ה עונה עולמו באותה שעה ומעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם. ד"א על אילת השחר למי שקופזו כאיל ומאיר לעולם מתוך החשך הוי למנצח על אילת השחר ע"כ, ויש להתעורר בו, א' למה שנה לשון הכתוב שהוא אילת ודרשו איל, ואם לקפיצ' ולדילוג הלא הם אמרו בפסוק זה ודרשו עליו וישם רגלי כאילות, א"ר פנחס כאילים אין כתיב כאין אלא כאילות. שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים ואחרי שכן הוא למה שנה שמו' ב' מה זו קפיצה שהוא קיפץ שמפני זה קראו איל, גי' מה ענין שמעלה את השחר מתוך החשך הלא אמר שאז הוא שחר כשיש חשך, שכן אמר ואימתי הוא חשך. כעלות השחר וכו', וסיים למילתיה ואותה שעה אין חשך גדול מזה. וא"כ מאי ומעלה את השחר מתוך החשך, מעלה את החשך מתוך השחר מיבעי ליה, ד' מה ענין ד"א והוא הוא הנאמר בעצמו, ה' מאי הוי למנצח על אילת השחר, לא אמרו בפי' הראשון.

4 והתשובה מאמרים יש על זה הכתוב בגמרא מגילה פ"ק ובמדרש בעצמו כלם מיוסדי' על אסתר ומתיחם היטב שם אילת כי היא נקבה כמוה, אמנם עתה שיחס שם זה אליו ית' יראה גנות ביחס אליו שם נקביי, על כן שנו את שמו ואמרו כאיל, הגם כי מה שאמרו שרגלי הנקבות וכו' אין הכוונה שמדלגות יותר אלא שמתמידות בדילוג יותר כמו שנראה מלשון שרגלי הנקבות עומדות מן הזכרים אשר ביאורו האמיתי עומדות בדילוג, האמנה איכות הדילוג עכ"פ יהיה יותר בזכרים כמשפט. ופה לענין הנמשל אינו צריך לכמות הדילוג אבל לאיכותו כי הוא דבר נעשה כרגע ואפשר שבביארו אילת בפלס עוורת וכו' שם דבר כאילו אמר דילוג אלא שלהיות דבר הדילוג יותר מתיחס אל האיל משאר החיות על כן נתיחס בלשון זה. והותרה ההערה הא', והגיד בעל המאמר כי אין דבר בא האור כדבר בא החשך ביען מדה טובה מרובה ממדת פורעניות, ועינינו הרואות בבא השמש הנה הוא שוקע לאט לאט ובהשקעו עוד שאר זוהרו, וטרם יכבה ככבים יוצאים ומאירים וכמו שנתבאר זה בגמרא שבת סוף פ"ב לענין בין השמשות, ואין החשך נגמר עד עלות השחר כדבריה' לא כן בבא האור כי לא יסתלק החשך מעט מעט אבל כרגע, וזהוא שהוא קופץ כאיל במהירות רב ומאיר לעולם בשעת חשיכה לא כחשך שאינה מחשכת בשעת האורה, אבל אחר זמן מהשקיעה, ועוד הגיד לנו דבר נפלא ממין הנאמר כי דרכו ית' טרם מכה ציץ רפואה פרח, וטרם יחשיך הוא מזמין תחלה האור, וזהו שאמר ואימתי הוא חשך בעלות השחר, כי השחר מזדמן תחלה כשהלבנה והככבים נכנסים והמזלות הולכים להם ואותה שעה אין חשך גדול מזה אם מפאת דבריה' הנגלה והוא השתקע הלבנה והככבים נאספי'. ואם מפני מה שחדשנו כי האור מזדמן לבא, ובדרך טבע אז יתחזק החשך בהרגש המנגד בהטוף חרש ברזל מים באש להקדיחו לסבה האמור', נמצא שהוא מעלה את השחר מתוך החשך בב' פנים הנאמרים, אם בהיותו כרגע כי עדיין החשך לא כסה הארץ בעצם ואז מתוכו מאיר, ואם שהאור הוא השחר כאמור קדם לחשך ומתחתיו יצמח, וזה מושג במעט התבוננות, ובב' הפנים הנה השחר הוא הבקר כנלחם בחשך כי החשך בא למשול וקדם אליו השחר ונלחם בו עד שמעלה את השחר מתוך החשך אשר הוא נשקע בו כמעלהו מבור תחתיות ואז מאיר את העולם. נמצא השחר הוא הבקר כמדובר אמצעי ומבדיל בין החשך ובין האור כענין תרי נשפי הוו נשף יממא ואתי ליליא נשף ליליא ואתי יממא. על כן בא ד"א יאמר כי אין תיבת שחר בקר עד שתהיינה שחר ובקר תיבות נרדפות. אבל שתיבת שחר מלשון שחרות ומבלי משים שום אמצעי מאיר את האור מתוך החשך. וכהא דאמרינן בסיני רבה פרשת ט"ו ד"א אל מול פני המנורה כו' מדליק נר מנר דלוק שמא יכול להדליק נר מתוך החשך שנאמר וחשך על פני תהום, מה כתיב אחריו ויאמר אלהים יהי אור ומתוך החשך הוצאתי אורה ואיני צריך לאורה שלכם ולא אמרתי לך אלא להעלות נר תמיד ע"כ, וזה דבר המאמר אשר אנו בו למי שקופץ כאיל ומאיר מתוך החשך, לא כפירוש הראשון שמעלה את השחר מתוך החשך ומאיר לעולם. שהחשך איננו נזכר בכתוב אבל שמאיר מתוך החשך והחשך הוא השחר הנאמר, וראה כי בפי' הראשון אמר למי שקופץ כאיל ומאיר לעולם מתוך החשך ולא אמר בשעת חשיכה. ואף כשאמר בסוף דבריו בפי' הראשון מתוך החשך לא אמרו לענין אורה רק לענין השחר כמ"ש ומעלה את השחר מתוך החשך ואח"כ אמר ומאיר את העולם, והוא דקדוק נפלא למתבונן בו. וביען הפי' הז' יותר מתיחס כי הוא כבודו של יוצרנו כי הנה הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמו שעשה ביום הראשון מששת ימי בראשית שמתוך החשך הוציא אורה כמדובר, כן עושה בכל יום מה שלא יהיה כן בפי' הראשון. וכן בפי' הראשון חסר דבר החשך לא כן בשני כי החשך הוא השחר הנאמ' על כן אמר הוי למנצח על אילת השחר, והותרו ההערות ב' ג' ד' ה' ו'? ונתבאר המאמר, ומתוך דברי' הללו באנו לענין אסתר כי בחרה לבא אז להזכיר כי כמו שהוא ית' בעת ההיא מאיר את העולם מתוך החשך כן יאיר את ישראל מתוך החשך אשר הם בו, וכן היה כי בעוצם החשך אשר באו לבקש לתלות את מרדכי כי בזה כבה אורן של ישראל באותה שעה זרח אור השם עליו ועל כל ישראל. ועוד נלמד מהמתרגם ביאור אחר בענין ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, כתוב שם והוה ביומא תליתאה דפסחא ולבשת אסתר לבושי מלכותא ושרת עלהא רוח קודש' וקמת וצליאת בדרת דבית מלכא גוואה דמתבני לקבל בית מלכא די בירושלם וכו' והנה מאמר ביומא תליתא' דפסחא נתבאר למעלה בפסוק הקוד', והנה הוא הרכיב דרך הפשט ודבריה' ז"ל כאחד ואמר שלבשה בגדי מלכות ושלבשתה רוח הקדש, ואפשר דוא"ו דותלבש דריש וכמו שדרשו רז"ל בראשית כ"ז כ"ח ויתן לך האלהים יתן ויחזור ויתן ומדלא קאמר ויהי ביום השלישי לבשה אסתר ומדלא קאמר בגדי מלכות דרש כן כי מחסרון הבגדים דרש רוח הקדש כמו שקדם מדבריהם בגמ' מגלה פ"ק ומתוספות וא"ו דרש דבר בגדי מלכות, ומה שאמר קמת וצליאת, יראה לי דתיבת ותעמוד ביאר לשון תפלה דאחד מעשר לשונות שהתפלה נקראת אמרינן בספרי שהוא עמידה שנא' תהלים ק"ז ל' ויעמוד פנחס ויפלל. ונראה שהם מפרשים ויפלל שהוא עושה את הדין שנא' ונתן בפלילי' כדאיתא בבמדבר רבה פרשת כ' ועל כן בספרי פרשת ואתחנן כאשר הזכירו לשון פילוי בעשרה לשונות של תפלה לא הביאו ראיה מזה הכתוב אלא פילול מנין שנאמר ואתפלל אל ה' וענין ויעמוד פנחס שהתפלל עליו שלא יהרג ועל ישראל שתעצר המגפה מהם וכן לענין אסתר ותעמוד ביאורו ופשוטו ומדלא קאמר ותבא כמו שהיה ראוי כמו שנ' דרשו לשון תפלה ג"כ אחרי שאחד מעשר לשונות היא כמו שאמרנו ומה שתרג' דמתבני לקבל בית מלכא די בירושלם. יתורא דקרא קא דריש שאם הכוונה להודיענו ששמה עצמה בסכנה להציל את עמה די שיאמר ותעמוד בחצר בית המלך כי כן אמרה למעלה כל עבדי המלך וגו' אשר יבא אל המלך אל החצר הפנימית וגו' ומדקאמר נכח בית המלך הוא לומר שבחרה להתפלל שם יען היה נכח בית המקדש והמלך האמור כאן על מלך מלכי המלכים קאמר כמו שאמרו הם ז"ל בפסוק גם ושתי המלכה ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר במגילה זו מלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב הוא מדבר וכל מקום שנאמר מלך סתם משמש קדש וחול ופה שימושו קדש. כתוב בשערי בינה להה"ר אליעזר מגרמישא זלה"ה נוכח פתח הבית מפני האויר ישב בה. אמרה עתה טוב להראות עצמי ביופי, ועמדה בחצר ואז אמרה תהלים כ"ב ב' אלי אלי למה עזבתני, איל"ת השח"ר גימ' מרדכ"י ואסתר. אספר כל עצמותי כל רמ"ח אברי, רמ"ח תיבות באותו מזמור, ול"א פסוקים כנגד ל"א יום שלא באה לפני המלך, לכך זה שלושים יום מלא נכח פתח הבית הב"ה זכר זכות אברהם שנא' בו בראשית י"ח א' והוא יושב פתח האהל ע"כ. נראה מדבריו כי מ"ש המתרגם וקמת וצליאת בדרת דבית מלכא וכו' היות התפלה שאמרה אז הלא היא מזמור למנצח על אילת השחר. וכיוונה לשתף גם זכות מרדכי ולכן אילת השחר גימט' מרדכי ואסתר. כי חבור שניהם ליודעים בסתרי תורה גואל וגאולה וביען כתוב ע"י דוד תהלים ל"ה י' כל עצמותי תאמרנה היא גם היא אמרה אספר כל עצמותי והכינה עצמה באופן כי שפך ה' את רוחו עליה רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איבריה להורות כי אין אבר מאבריה רק מרוח הקדש. ואיננו רחוק שירמוז כמו כן אספר כל עצמותי לשון בהירות וספיריות וכהא דאמרינן בספר הזוהר פרשת תרומה השמים מספרים כבוד אל תהלים י' ט ב' מאי מספרים. איתימא כמאן דמשתעי ספור דברי' לא הכי אלא דנהרין ונצצין בנציצו דנהירו כולאה וסלקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עלאה ומאן איהו ספור דנציצו בנהירו דשלימו דספר עילאה ובגין כך בשמא שלים ונהרין בנהירו שלים ונציצו בנציצו שלי' אינון מנצצין ונהרין בגרמייהו מגו נהירו דנציצו דספר עילאה ונהרין ונצצין לכל כבוד וכבו' דמתדבקאן ביה מנייהו מההיא שפירו ונהירו נהיר כל עזקא ועזקא ע"כ, וככה אספר כל עצמותי לבטל הקליפות הנזכר למעלה כי סבבוני כלבים וגו' ולכן צריך להזהירם ולהנהירם, ואין לנו עסק בנסתרות כעת, זה דעת הרב הזה וככה נראים הדברים בגמרא מגילה פ"ק כי בעת ההיא אמרה מזמור אילת השחר. האמנה במדרשות ובתרגום כתבו תפלה אחרת מיחדת אליה וכן כתב יוסף בן גוריון הכהן, ואפשר דהא והא איתנהו ראשונה התפללה התפלה הנאמרת בספרים הנאמרים טרם בואה וכך מטין דברי המתרגם כמו שיבא בסמוך, ואח"כ שרתה עליה שכינה ואמרה מזמור על אילת וגו':

5 וזאת היא התפלה אשר התפללה אסתר בעת ההיא כמו שהובאה בתרגום רבה דאסתר מועתקת מהתרגום ללשון הקדש:

6 אתה הוא האל הגדול אלהי אברהם יצחק ויעקב ואלהי בנימין אבי לא לפי שטובה אני בעיניך באה אני לפני המלך הטפש הזה, אך על עמך ישראל שלא יאבדו מן העולם. כי בעבור ישראל בראת העולם כלו שאם ישראל יאבדו מן העולם מי יאמר לפניך. קדוש קדוש קדוש בכל יום שלשה פעמים. כמו שהצלת חנניה מישאל ועזריה מתוך כבשן האש, ואת דניאל מתוך בור האריות, כן תציל אותי מיד המלך הטפש הזה וגמול עמי חן וחסד בעיניו, בדמעות אמרה אסתר הדבר ובתחנונים סדרה תפלתה. בבקשה ממך שומע תפלות, שמע תפלתי בעת הזאת, גלינו ונתרחקנו מארצנו ובעונותינו מסרתנו שיתקיים בנו מקרא שכתוב דברים כ"ח פ"ח והתמכרתם שם לאויבך לעבדי' ולשפחות ואין קונה, והדת נתנה להורגנו וכלנו נמסרים לחרב ולבזה כאחד, זרעו של אברהם לבושים שקים ואפר השליכו על ראשיהם ואם חטאו האבות מה חטאו הבנים. אם נכלה מי יהיה מודה לפניך, הטף אם חטאו ועוו מה עשו יונקי שדים, יושבי ירושלים מבקשים מקברותם שמסרת בניהם לשחיטה, כענני שמים אתה מעביר אותנו. כמה קלים הם ימי שמחתך המן הרשע נתת לשונאנו להורגנו. זוכרת אני לפניך מעשה אוהבך מאברהם אתחיל לומר. נסית אותו בכל נסיונות, בחנת אותו ונמצא נאמן סועד וסומך היה לבני אהוביו שהכניס אותם בחותם ברית, עניינו בקש מן המן ונקמה מבן המדתא נקום ממנו על עמך ישראל אשר בקש להשמיד אותנו כאחד סלח לעמך, היה בצרתם בכל מקום שהם, ברית עולם קיים עמנו עקדת יצחק הרם אותנו, השליך המן כסף לקנות אותנו בעשרת אלפים ככרי כסף, שמע קולנו וענה אותנו והוצא אותנו מצרה לרוחה. משבר חזקים תשבור המן ולא תהיה תקומה למפלתו, ותשא אסתר קולה ותצעק צעקה גדולה ותיליל יללה מרה, בבכי ובדמעות אמרה דבריה ובתחנון סדרה תפלתה גרונה נחר מצעקת פיה ועיניה כהו מדמעותי' אמרה אסתר בלבה אולי אבא לפני המלך ולא ישמע ממני. הנני נכנס לפני מלך לבקש רחמים על נחלתי ומלאך ילך לפני ויתנני לחן ולחסד, זכותו של אברהם יבא לפני, עקידת יצחק תרוממני וחסד יעקב ינתן בפי וחנו של יוסף. על פני אשרי איש שיבטח בו ולא יבוש כל הבוטח בו ימינך וזרועך תשים עלי אשר בהם בראת העולם כלו, כל ישראל בקשו עלי רחמים כי עליכם אני מבקשת רחמים והמתחנן לפני הקב"ה תפלתו נשמעת בעת צרתו. נראה מעשה אבותנו ונעשה בהם והוא יעשה עמנו בקשתנו שמאלו של אברהם אוחזת בשער יצחק וימינו בסכין עשה ברצון טוב רצונך ולא עכב ממצותיך פתחת הרקיע חלונות חלונות לתת מקום למלאכי מרום הצועקים במרירות. וככה אומרים אוי לו לעולם אם ככה אתה עושה, אני קוראה לפניך ענני שאתה עונה לכל מי שצר לו ולכל מי שמצרים לו ואתה רואה צרת נפשי, רחום וחנון נקראת ארך אפים ורב חסד ואמת סלח לעוננו ולחטאתנו שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וגם לאבותנו חנון נקראת, שמע קולנו כאשה היושבת על המשבר שמע קולנו ועננו והוציאנו מצרה לרוחה, שלשה ימים צמנו לפניך ומעתה מה אני יכולת לעשות, רבון העולמים יכולה הייתי לצום ארבעה וחמשה ימים אלא צמתי שלשה ימים כנגד שלשה ימים שהלך אברהם לעקוד את בנו על גבי המזבח לפניך ונשבעת לו וכרת לו ברית שבכל זמן שיבאו בניו לצרה תזכור להם עקדת יצחק אביהם ותושיע אותם, וגם צמתי שלשה ימים שלשה הם כהנים לויים ישראלים שעמדו נפניך בתחתית הר סיני כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. פדה אותם מן הצרה הזאת ותצעק אסתר ותאמר אלהי הצבאות בוחן לב וכליות זכור בעת הזאת זכות אברהם יצחק ויעקב ומשאלתי לא אשוב ריקם ומבקשתי לא אבוש ולא אתעכב ע"כ, הנה תפלה נוראה יש ללמוד ממנה כמה דברים בענין התפלה ונמנעתי מלהזכירם שלא להאריך, גם ממנה יראו קצת דברים ממה שביארנו בכתובים כי בצדק כל אמרי פיה.

1 מדרש תהילים פתח ↗

1 שבת פתח ↗

וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? — מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן — בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן — זֶהוּ לַיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה חֲצִי מִיל. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עָלָיו.

1 קידושין פתח ↗

וְהָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִזּוֹקִין לֹא בַּהֲלִיכָתָן וְלֹא בַּחֲזִירָתָן! סוּלָּם רָעוּעַ הֲוָה, דִּקְבִיעַ הֶיזֵּיקָא, וְכׇל הֵיכָא דִּקְבִיעַ הֶיזֵּיקָא לָא סָמְכִינַן אַנִּיסָּא. דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי״.

2 מגילה פתח ↗

״וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְדַּמְּנוּ לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶחָד שֶׁהִגְבִּיהַּ אֶת צַוָּארָהּ, וְאֶחָד שֶׁמָּשַׁךְ חוּט שֶׁל חֶסֶד עָלֶיהָ, וְאֶחָד שֶׁמָּתַח אֶת הַשַּׁרְבִיט.

3 מגילה פתח ↗

״וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה מַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ״. חֲצִי הַמַּלְכוּת וְלֹא כׇּל הַמַּלְכוּת, וְלֹא דָּבָר שֶׁחוֹצֵץ לַמַּלְכוּת, וּמַאי נִיהוּ — בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

4 מגילה פתח ↗

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִבֵּית אָבִיהָ לָמְדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְגוֹ׳״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטּוֹל עֵצָה וְיִמְרוֹד.

4 חגיגה פתח ↗

פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו — שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.

« מנות הלוי על אסתר ד׳:י״ז מנות הלוי על אסתר ה׳:ב׳ »